האם כשכואב לנו אנו הופכים לאנשים כפויי טובה?

אתם מכירים אנשים שאתם עושים משהו למענם ובסוף נפגעים מהם?

איזו תכונה אנחנו הכי לא אוהבים אצל האחרים בחבר/ה, בבן  זוג/בת זוג, משפחה, עמיתים בבוס שלך? 

תכונה/התנהגות כזו שאנחנו ממש  לא אוהבים אצל האחר עד כדי כך שזה מה שיגרום לנו להתרחק ממנו?

אחד יגיד כעס, אחר יגיד מרמור, גאווה

ואני חושבת שיש עוד משהו… כפויי טובה

ומה איתנו?

אז האם אנחנו יצורים כפויי טובה ומה הקשר לכאב?

מה ההפך ואיך משנים את זה?

מקורה של הכפיות טובה

מקורה של מידת כפיות הטובה האנושית הוא אדם הראשון. חטאו הראשון של האדם נבע מסירובו להביע תודה לבורא על כל מה שברא אילו היה האדם מכיר טובה על הטוב האינסופי במקום לקבל את הטוב כמובן מאליו, הוא לא היה אוכל מפרי עץ הדעת. רגש הכרת הטובה היה מונע ממנו

כאשר נשאל האדם מדוע אכל מפרי עץ הדעת, חושפת כפיות טובה זו: “האשה אשר נתת עמדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל” במילים אחרות: “לא בקשתי ממך לברוא לי אשה, הרעיון היה שלך. אם היא פיתתה אותי לחטוא, הדבר אינו באשמתי”. כמה אשמה כמה אין פה אחריות

לעומת זאת התורה מדגישה שהאשה נבראה לטובת האדם,: “לא טוב היות האדם לבדו”  אבל האדם לא הכיר בטובה זו. כפיות הטובה הייתה שורש חטאו.

ואחכ ביציאת מצריים כמהעם ישראל בכה  התלונן היה כפויי טובה אחת המידות הבסיסיות ביהדות היא הכרת הטוב. וההפך הוא כפיות טובה

אפשר להתגבר על זה?

להוכיר  תודה – כל עוד ידך משגת לעשות טובה, אינך נתקל בכפוי טובה

התודה בעצם מוקירה מהשורש תסכול אכזבה כעס מרמור התקרבנות גאווה היא בכלל משמעות החיים

תודה היא לא סתם מילה. תודה היא אמונה ולא סתם אמונה אלה יש בה אמת עמוקה ענווה קבלה.

היא דרך חיים וזו זכות לומר תודה

מידי שישי מפרסמת סיפור לשבת עם חיבור לפרשת השבוע ונקודה למחשבה… לחיים

להצטרפות לקבוצת סיפורים ותובנות לקבלת הסיפור לשבת


לפרטים נוספים על קורסים דיגיטליים לשחרור כעסים ותהליכי סליחה