סיפור לשבת עם חיבור לפרשת השבוע פרשת ויצא

פעם היה ניצול, יחיד ששרד מאונייה שנטרפה בים. הוא נסחף עם הזרם לחופו של אי קטן ולא מיושב.

הוא התפלל שיצילו אותו וכל יום הלך, הביט אל האופק ולא ראה דבר.

תשוש, מתוסכל, רעב ופצוע הוא הצליח לבנות לעצמו צריף קטן מעצים שנסחפו על החוף והכניס לצריף את חפציו המועטים, שנשארו איתו מהים. זה היה כל רכושו בעולם. ויום יום בכה על מר גורלו.

באחד הימים כשהלך אל היער לחפש מזון פרצה דלקה ושרפה את הצריף עם כל חפציו. להבות האש גדלו והתפשטו ואיימו לשרוף את כל היער. האיש זעק את כאבו, הרים ראשו לשמיים ואמר “איך יכולת לעשות לי את זה? איך אתה מביא עליי אסון אחר אסון, למה זה מגיע לי?”

למחרת בבוקר, הוא קם מוקדם משנתו כי שמע רעש של מנועי ספינה מתקרבת. היא הגיעה כדי להציל אותו.

“איך ידעתם שאני כאן”, הוא שאל.

אמרו לו: “ראינו את סימני האש והעשן ששגרת אלינו ובאנו להציל אותך” 

——————–

נקודה למחשבה

אחרי כל סערה, גשם וערפל תמיד מגיעה הבהירות וההתבהרות. תנו לה זמן. תרפו, שחררו שליטה ותאמינו שדברים יסתדרו ושכך זה צריך להיות. כי רק כך נצליח להתגבר ואפילו לצמוח מהכאב, מהסבל ומהתסכול.

העולם מלא בכאב אבל הוא גם מלא בהתגברות עליו. ובמצבים כאלו מתגלות אצלנו תכונות, חוזק ועוצמות שלא ידענו עלייהם.

והצרות האלו, שמגיעות בצרורות… מביאות הזדמנויות וימים טובים יותר!

פרשת השבוע פרשת ויצא

מזכירה לנו בתחילתה את הקשר העמוק בין המצב הנפשי שלנו לבין המצב הפיזי.

יעקב אבינו חולם את החלום המפורסם על סולם יעקב, ושומע הבטחות נפלאות על עתידו הפרטי ועל עתיד עם ישראל. ואז הוא קם משם וממשיך ללכת, כשהבשורות הטובות עדיין מלוות אותו:

“וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ”.

פתאום היה לו קל ללכת למרות שנמלט מפניו אחיו עשיו. יעקוב נמצא במצוקה, הולך למקום לא יודע  ולמרות כל זאת הוא מרפה שליטה ופתאום אפילו מקבל כוחות עצומים של שלווה וביטחון. כי לא הרגליים צעדו, אלא הלב הוא שהרים את הרגליים.

גם בהמשך הפרשה ליבו של יעקוב נפתח כשהוא רואה את רחל לראשונה ומצליח להזיז מעל פי הבאר אבן כבדה, אבן שבדרך כלל נדרשים אנשים רבים כדי להזיז אותה.

“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל… וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר”

שני הסיפורים האלה מזכירים לנו עד כמה האמונה, המטרה, היעד והרוח משפיעים עלינו באופן פיזי גם כשאנו נמצאים במציאות לא פשוטה.

הכל לטובה

גם אם אתם חווים דברים קשים וסבל מטרתם בסופו של דבר לטובה. מקור האימרה בנחום איש גמזו שהיה נוהג לומר על כל דבר מצער שקרה לו “גם זו לטובה” כי לכל דבר שקורה יש סיבה ולכל דבר יש את הזמן המתאים, הנכון והמדוייק לו כדברי שלמה המלך:

“לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם,  עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת…” (קהלת)

ולמעשה, שום דבר לא בשליטתנו. כן יש לנו השפעה על הדרך על הדחיפה על התנועה אבל מה שיקרה בסוף לא בידנו הכול צפוי והרשות נתונה.

ועמוק בלב יש מקום שיודע את כל התשובות על השאלות. את האמת הפנימית שלנו שממנה לעיתים אנחנו מפחדים להביט, או שאיבדנו את הקשר בגלל כל מיני רעשים.

אני מאמינה שכולנו צריכים להשתחרר מההתמכרות שאנחנו חווים. ההתמכרות של הידיעה מראש איך אמורים להתגלגל חיינו.

כי היא דורשת לוותר על על האמונה שאנחנו כביכול יודעים מה הכי טוב בשבילנו.

וזה דורש להבין שיכול להיות שמה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים כדי להיות מאושרים הוא בכלל לא רלוונטי ואנחנו לא באמת צריכים את זה… כי הכל כבר נמצא אצלנו.

וככל שנוותר על השליטה, ניכנע להתמכרות הזאת שאנחנו כל כך נאחזים בה, נפעל מענווה ונפתח את הלב שלנו לכל ההזדמנויות שהעולם מציג, נלמד את השיעור הכי מדהים בחיים שבו

אנחנו משחררים את העבר, מרפים ממנו, משחררים פחד ונותנים לדברים להיות כמו שהם.

כי משם מגיע האושר, השלווה והביטחון בדרך…שלנו!

ואם נפל לכם החיוך אחרי כמה זמן…תרימו אותו כי הוא ירים אתכם בחזרה


לפרטים נוספים על קורסים דיגיטליים לשחרור כעסים ותהליכי סליחה

מידי שישי מפרסמת סיפור לשבת עם חיבור לפרשת השבוע ונקודה למחשבה… לחיים

להצטרפות לקבוצת סיפורים ותובנות לקבלת הסיפור לשבת