כולם מדברים על סליחה אבל אף אחד לא באמת מלמד אותנו איך לסלוח לשחרר ולהמשיך הלאה
היא נכנסה אלי לחדר בסערה של רגשות “הוא ממש פגע בי, עבר את הגבולות שאני כאדם לא הייתי עושה כזה דבר לאחרים”. הוא פגע בכבוד שלי. הקטין אותי לפני כולם והרגשתי שאני רוצה שהאדמה פשוט תבלע אותי. אני כועסת כועסת מבפנים. ואז אחרי כמה ימים ביקש סליחה. אבל את יודעת מה עבר עלי בימים האלה? היא המשיכה בקול חנוק ובעיניים אדומות. “לא ישנתי, לא אכלתי, לקחתי חופש מהעבודה והתבאתי במיטה מתחת לשמיכה ובכיתי המון. עד שכבר לא נשארו דמעות.
אז מה… היא שואלת בחוסר אונים “אני חייבת לסלוח לו?
“את לא חייבת לסלוח לאדם שלא ביקש סליחה” עניתי. “אדם שהרע לך ולא ביקש סליחה, אינך מחוייבת למחול לו. יותר מזה הגמרא מלמדת אותנו ש’עבירות שבין אם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו’ – אדם מחוייב לפייס את חברו על מנת שיקבל את סליחתו. כך נפסק להלכה”.
במקרה שלך ביקשו ממך סליחה ולך קשה לסלוח כי הכאב צורח עדיין מפנים. הפצע פתוח ממש מדמם.
כדי לסלוח צריך לשחרר כעס, אשמה, טינה, נקמה, צער, אכזבה והרבה כאב. הסליחה לא באה מעצמה זה רק אנחנו יכולים לשחרר את הכאב שבה.
כמה פעמים נתקלנו במצבים בהם פגעו בנו, הציקו לנו או אף מיררו את חיינו ומעולם לא ביקשו על כך סליחה?
המון! ואכן, לאנשים כאלה שלא מוכנים אפילו להכיר ברעה שעשו לי אני לא צריך לסלוח.
אבל יש עוד סוג של אנשים – הם באים ומתנצלים או מבקשים סליחה, אבל אין שום פרופורציה בין בקשת הסליחה לבין הנזק שגרמו. רק לפני שבועות בודדים הוציאו את דיבתו של הרב נאומבורג רעה בפריים טיים הטלוויזיוני. מאוחר יותר הגיעה התנצלות בטוויטר. האם התנצלות זו מספיקה? האם היא מחייבת את הנפגע לסלוח לפוגע? – ממש לא. כפי שציטטתי קודם, יש חובה הלכתית לפייס את חברך, כלומר לפצות אותו, לדבר על ליבו, לבצע מעשים שיכפרו על הפגיעה בו. עד שזה לא מתרחש, אין מה לדבר על סליחה.
תחשבו על זה, איך אני יכול להגיד למי שפגע בי “וואלה, אני סולח לך” בעוד שבתוכי פנימה אני טעון וכועס, אין זו סליחה אלא אמירה מן הפה אל החוץ. סליחה אמיתית היא סליחה שאני מזדהה עימה, שהמשקעים ביני לבין חברי כבר לא קיימים, או שהם כל כך מינורים שאין להם משמעות אמיתית – לכן יש חשיבות כל כך גדולה לפיוס.
יש גם צד שני למשוואה, אם חברי ביקש סליחה ופייס אותי, או לפחות ניסה בכל כוחו לפייס אותי והתעלמתי מכך. אני נקרא אכזרי, לא חלה עליו שום חובה להמשיך ולנסות ליישר בינינו את ההדורים. כשאני רואה שהפוגע מבקש את סליחתי באמת ובתמים, עוזב את האגו שלו, מוכן להתמודד עם ההשלכות של מעשיו ולתקנם, יש עלי חובה להבין זאת ולנסות ולסלק ממני את הכעס כלפיו. אמנם זה לא מצב של זבנג וגמרנו, זה תהליך, אבל אני צריך להתניע את התהליך הזה.
כלומר, לא לכל אדם חייבים לסלוח, אבל מי שמכיר במעשיו, מתנצל ומנסה לתקנם יש חובה לסלק מעלינו את המשקעים ולסלוח
אז אל תשבו ותחכו שהאחר יעשה את הצעד הראשון, קחו את המושכות ושחררו את המשקולות המיותרות. כי לסלוח לאחר זה לא מצדיק את התנהגותו , הסליחה היא בשבילי כדי שאני אשחרר כאב ואמשיך הלאה בחיי.
לבקש סליחה
בואו נודה על האמת. לא קל לבקש סליחה ולסלוח. הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם היא לרצות להרגיש טוב ולהיות צודקים. כשאנחנו מבקשים סליחה אנחנו מכירים בזה שעשינו משהו לא בסדר, שפגענו באדם השני, וההכרה הזו היא לא הכרה נעימה. ואם סלחנו, מה זה אומר עלינו? שהקטנו את עצמנו, שויתרנו?. הרצון הבסיסי שלנו להרגיש טוב עם עצמנו גורם לנו הרבה פעמים לעשות רציונליזציה של מה שקרה. ובנקודה זו אנחנו מתחילים לנתח את המצב ולהסביר לעצמנו למה דווקא אנחנו צודקים ולמה אין צורך שנבקש סליחה ונסלח.
ובכל זאת הסליחה היא בשבילנו
“עד שלא תסלחו לחלוטין, תהיו כבולים בשלשלאות. שחררו אותם ואתם תשוחררו” -יוסיף טסון
7 צעדים ראשונים איך לסלוח לשחרר ולהמשיך
- קחו אחריות על מה שאתם חושבים ומרגישים- זה רק שלכם לא של אף אחד אחר בעולם.
- בחירה- זו ההזדמנות שלכם לבחור ולהחליט אם להמשיך באותה המחשבה והכעס במקום להתקדם לסלוח ולשחרר
- תתארו את הסיטואציה מ 3 נקודות מבט- אם בחרתם לסלוח לשחרר ולהמשיך הלאה, תתארו בכתיבה את הסיטואציה משלוש נקודות מבט: שלכם, של הפוגע ושל זה “שעולה למרפסת” ומתבונן מלמעלה
- השלימו עם העובדה שאת העבר לא ניתן לשנות- הפסיקו להתווכח עם המציאות , פיתחו דף חדש ואפילו עשו ריסטרט ותחליטו מה הפעם יהיה כתוב על אותו דף חדש על ההתחלה שבחרתם לפתוח. מה נכון לחייכם ויקדם אתכם ומה פחות. לימדו מטעויות והתקדמו קדימה ולא אחורה.
- אל תגיבו אל אוטומט- זיכרו שתגובות ריגשיות אוטומטיות הן לא תמיד מובילות לפתרון. עיצרו, סיפרו עד 10 לפני שאתם עונים כדי לבחון את החלופות האפשריות. לימדו לנהל את הכעסים שלכם ולהשיג יותר בשבילכם ובשביל אחרים.
- פתחו חמלה כלפיכם וכלפי הסובבים אתכם. זיכרו האחרים הם לא נגדנו הם בעדם וכל מה שהם אומרים ועושים אינו מכוון כדי לפגוע בנו, אלא מתוך ההתמודדות שלהם בעולם הזה. הייכולת “להיכנס לנעלי האחר” היא ייכולת מדהימה שתאפשר לכם להפחית כעסים.
- צאו לחגוג אחרי שסלחתם ושחררתם – פרגנו לעצמכם ששחררתם משקולת. כן, הענקתם מתנה מדהימה לעצמכם- את הסליחה. פינתם מקום והרבה. שיחררתם ועכשיו זה הזמן להתחיל למלא את חייכם במה שטוב לכם.
זיכרו, חוסר היכולת שלך לסלוח או לבקש סליחה פוגעת בך, מחלישה ועוצרת אותך מלהתקדם למקומות חדשים. בחיים אנו נתקלים בהמון מכשולים, חווים כאב, כי מישהו העליב, הקטין, פגע או נפרד מאיתנו. זו הנקודה בה “הסליחה האחרת” נכנסת לתמונה: הסליחה העצמית, זה הרגע שבו אנחנו מבינים שסליחה לא צריכה לבוא מהאדם האחר אלא מעצמנו!
הסליחה היא חלק מהותי מאורח חיים בריא בדיוק כמו פעילות גופנית או תזונה מאוזנת, היא נותנת חופש והיא עוד צעד למימוש הפוטנציאל של החיים שאתם רוצים.
אז אם מישהו ביקש מכם סליחה – סלחו לו, כפי שהייתם רוצים שיסלחו גם לכם וכשאתם תבקשו סליחה, כפי שנהגתם כך ינהגו גם אתכם.