איך לשחרר כעסים?

איך לנהל עוצמות של כעס ולא להגיב על אוטומט

איך להיות פחות עצבני בימים אלו?

איך להיות פחות עצבני בימים אלו?

7 עיצות איך להיות פחות עצבני ?

הילדים כועסים עליכם? אתם דואגים בגלל הפרנסה? הזום כבר מייאש, מערכות החינוך, ההפגנות מסביב , המציאות החדשה , אולי גם שיעמום מלחיצים אתכם ומחשבות מעכבות מסחררות אתכם?
ולמרות כל זה, איך אפשר להיות פחות עצבני בימים אלו?

שימו לב, שאלו הם מצבים של חוסר צדק. ואת האמת,לא ניתן להיפטר מהמציאות, ממצבים או מאנשים מכעיסים, אך בהחלט ניתן ללמוד לשלוט בתגובות שלנו.

כעס מגיע בעוצמות שונות. מעל הכעס יש עוצמה גבוהה יותר של זעם ואפילו התפרצויות זעם. ומתחת לכעס יש זעף. ראשית חשוב לדעת מול איזה רגש אנו מתמודדים ומה עוצמתו כדי שנוכל להפחית ‘ווליום’ ולבחור איך להגיב אחרת.

שיטות להרגעת עצבים ולשליטה בכעסים

7 עיצות איך להיות פחות עצבני:

  1. הפחיתו את התגובה האוטומטית ושימרו יותר על איפוק

רגע לפני שהכעס מתפרץ, ‘נישמו עד עשר’ ותרגלו את ‘שיטת הרמזור’ בשלושה צבעים:

באדום עיצרו ואל תגיבו.

בכתום שימו לב איך אתם יכולים להגיב. מה הרווח, מה ההפסד והאם אני רוצה להגיב ולהיות חכם, או צודק?

בירוק ביחרו איך להגיב

  1. עצרו הכל ‘פרייז’

עיזבו את אזור הסיטואציה ותעשו פעולה מסויימת כגון לשתות כוס מים, לשמוע מוסיקה, לקפוץ וכד’

כשאנו עוזבים את “אזור הכעס” ומבצעים פעולה מסויימת זה מאפשר לנו להפחית את עוצמת הכעס .

מוסיקה יכולה להפחית כעס, לחץ וחרדה, כי מוסיקה היא טריגר לשינוי מצב רוח ויכולה לשנות מצב רוח.

  • הסתגלות למצב הקיים לקבל את המציאות

הבחירה שלכם האם להיות במרמור ולהאשים כל דבר שזז סביבכם, או לקחת אחריות וליצור תנועה. לא ניתן לחזור אחורה בזמן ולשנות את מה שקרה. שימו לב למילים ולמחשבות שלכם אשר מחזירות אתכם אחורה לעבר, לכעסים, לשיפוטיות לשנאה ולאשמה. התמקדו פה ועכשיו ובמה אפשר לעשות, כי תמיד יש עוד ברירה. כי אם לא נעשה כאלה צעדים הכעס והעצבים ימשיכו לנהל ולהשתלט על החיים שלנו.

  • הקשבה

הקשבה לעצמנו ולאחרים מפחיתה כעסים

האם ניסיתם פעם להקשיב למישהו במלוא תשומת הלב?

להקשיב ללא שיפוטיות ומבלי לחשוב תוך כדי איך להגיב?

להקשיב ללא הצורך לתת עצות או להחליט מה טוב בשביל האחר?

ולהקשיב מבלי לרכל אחר כך מאחורי הגב ולהעביר את המידע הלאה?

הקשבה, זה להיות עם האחר ללא קשר אם אני מסכים לדבריו. לכבד ולקבל את העובדה שזוהי המציאות שלו וכך הוא תופס את העולם.

  • להתחיל את יומכם ברגל ימין

התחילו את היום נכון. לתחילת היום שלנו יש השפעה על מהלך כל היום. רבים מתחילים את שגרת יומם מהרגע שבו הם פוקחים את עיניהם בבדיקת הודעות, מיילים ועדכונים אחרונים של חדשות מלחיצות שגורמות לכעסים, עצבים ומצב רוח ירוד.

  • גלו חמלה

חמלה הוא אחד הרגשות המרפאים ומאפשרת לקבל את העובדות של מה שקרה באותה סיטואצייה מבלי לשפוט את עצמנו, או את אדם אחר. כשאנחנו בחמלה, אנחנו לא ממהרים להאשים, כפי שהתרגלנו לעשות אלא מחפשים ואף יכולים לראות את האנושי שבמצב ולהגיב אחרת.

אין זה אומר שאני מצדיק את התנהגות האחר או נותן לגיטימציה למעשה, אלא אני “נכנס לנעלי האחר’ ומבין שהוא התנהג בצורה שגוייה לפי המציאות וארגז הכלים שהיה באותו הרגע ברשותו.

  • זמן לעצמי

ביחרו זמן שבו אתם עושים משהו למענכם. כגון: קריאת ספר, התעמלות, הקשבה לפודקאסט, הליכה, ריצה, מפגש עם חברה וכד’. זמן לעצמי מאפשר לנו “להטעין את עצמנו” ולהפחית עצבים וכעסים.

לסיכום


זיכרו אתם לא חייבים לקבל ‘מתנה’ שעלולה להזיק לכם ממישהו אחר. תמיד יש לכם את האפשרות להשאיר אותה אצלו

מספרים על סמוראי זקן שגר בכפר נידח. אחרי שנים של התבודדות, החליט להעביר את התורה לדורות הבאים והזמין אל ביתו צעירים רבים.

יום אחד, הגיע אל הכפר לוחם שהיה ידוע ברוח לחימה חסרת מצפון ופשרות.

הלוחם הצעיר מעולם לא הפסיד בקרב, ואחרי ששמע על המוניטין של הסמוראי הוא בא להביס אותו.

תלמידיו של המורה הזקן ניסו לשכנע אותו אחרת, אבל הזקן נענה לאתגר. ביום למחרת נאספו כולם בכיכר העיר. הסמוראי ניצב במקומו ללא ניע ואילו הלוחם הצעיר החל לכתר אותו ולהתגרות בו.

הוא זרק לעברו אבנים, ירק בפניו, צעק עלבונות ואפילו העליב את אבותיו. במשך שעות, הוא לחץ ודחק בסמוראי, אבל הזקן נשאר אדיש ולא שלף את חרבו. בסופו של יום, תשוש ומושפל, הלוחם הצעיר אסף את חפציו ועזב את הכפר.

תלמידיו של הזקן, מיהרו אליו בסוף הקרב ושאלו בפליאה “איך יכולת לשאת בעלבון הזה?

מדוע לא שלפת את חרבך, ולו רק כדי להוכיח לנו שאינך פחדן?”

הביט בהם הזקן וענה: “כשאדם בא אליכם עם מתנה ואתה לא מקבלים אותה. למי שייכת המתנה?”

“למי שניסה לתת אותה”, ענו התלמידים.

“ככה זה גם לגבי קנאה, כעס ועלבון” ענה הזקן. “אם אתם מתעלמים מהם ולא לוקחים אותם ללב, הם נשארים אצל מי שנושא אותם” (מקור לא ידוע)

ולכן,  כשמישהו מתפרץ עלינו, כועס, נותן ביקורת , מאשים או אומר מילה לא במקום רובינו לא תמיד מסוגלים לפעול כמו הסמוראי הזקן שבסיפור. אנחנו לוקחים ב 2 ידיים את ה”מתנת הכעס” שמישהו אחר נתן לנו וברגע אחד נדבקים ופוגעים בעצמינו.

זיכרו, אתם לא חייבים לקבל משהו של מישהו אחר שמזיק לכם.

ואם אתם ממש עצבנים על מישהו חייכו אליו עשו בשבילו משהו נחמד זה רק יפתיע ויפתח את הלב של שניכם.

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי “סיפורים ותובנות” ליחצו כאן

hedy hazzan