נפלה בחלקי זכות לשדר תוכנית מיוחדת רגע לפני חג הפסח, בדיוק בשעה של ביעור חמץ . כמה סימבולי וכמה פרשנות יש לביעור החמץ החומרי והאישי היום… אז איך עושים בימים אלו ביעור חמץ ומנקים גם את החמץ של עצמנו? איך לכעוס נכון עם כל החוסר צדק שמרגישים? ואיך ארבעת הבנים מההגדה של פסח משקפים לנו את עצמנו… ומי הבן החמישי שהצטרף?
ביעור חמץ
ביעור חמץ הוא מנהג שבו בערב החג מבערים ושורפים את החמץ
איך מנקים החמצות וחרטות
הביעור והשריפה של החמץ יכול גם להיות ביעור ושריפה פנימי של החמצות וחרטות שיש לנו בלב. סליחה לעצמי על מה שלא עשיתי, הספקתי, אמרתי, נכשלתי.
הסליחה היא ביעור חמץ ולמעשה מבטלת את הגאווה או האגו שעיכבו אותנו בחיים.
להרפות ולשחרר כאב מכעס זה מאמץ גדול. והסליחה עובדת רק אם מתרגלים אותה ללא הפסקה, רק אם יש נכונות להיכשל שוב ושוב בלי לוותר. ללמוד לתקן עם אחריות גדולה
אבל הרווח גדול והוא כל כך שזה משתלם, כי כך מצליחים לקבל את החיים שלנו במתנה.
המצה
ההגדה פותחת בהא לחמא עניא
המצה היא דקה פשוטה ומורכבת ממים ומקמח. זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים, לעומת לחם שמורכב ממים קמח ושמרים שתופחים. התפיחה הזו מזכירה לי אגו, כבוד, גאווה, אגואיסטויטת…
והמצה לעומתה, כל כך צנועה ופשוטה ומאפשרת לנו כמו ביציאת מצריים להתעסק רק בעיקר במהות בחשוב ביותר. הזמן דוחק… יש מצב חירום שימו את הפירורים בצד וזה לא מבחירה. נתעסק בבריאות ובהמשפחה שלנו תבחנו עוד דלתות חדשות. לא נחכה שיתפח… זה יחכה אחרי שנשחרר את העבדות- זו שהיינו משועבדים אליה.
זה מדהים כי הפשטות היום החזרה לצניעות הזו היא מאוד דומה לחוויה שלנו היום. שאין חנויות פתוחות, לא קונים בגדים חדשים לחג, מקומות בילוי סגורים- כמה סימבולי.
מתנה נפלאה שנותנת תזכורת לחזור למקור , לאני האמיתי בלי המסיכות. להעיז להביט במראה גם אם היא חמוצה. תנקו- הזדמנות מופלאה להוריד גאווה אגו, שישמור עלי ולא ינהל אותי.
כדי לשחרר את החמץ הפנימי נדרש ניקיון באמצעות חמלה סליחה ותודה
אז בואו נשרוף ונפתח דף חדש
בואו נסכים לשחרר לנקות את מה שיש לנו בפנים