“וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ”

רַב חֲסִידֵי קָשִׁישׁ יָשַׁב בְּחֶבְרַת תַּלְמִידָיו וְשָׁאַל אוֹתָם אֵיךְ אֶפְשָׁר לָדַעַת שֶׁהַלַּיְלָה נִגְמַר וְהַיּוֹם עָלָה וְשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת תְּפִלּוֹת הַשַּׁחֲרִית?


“כְּשֶׁאַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹת מֵרָחוֹק בַּעַל חַיִּים וּלְהַבְדִּיל הַאִם זוֹ כִּבְשָׂה אוֹ כֶּלֶב,” עָנָה אֶחָד הַתַּלְמִידִים.
“לֹא בְּדִיּוּק,” אָמַר הָרַבִּי.


“אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה כְּשֶׁאֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַקַּוִּים עַל כַּף יָדִי,” אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד.
“לֹא בְּדִיּוּק,” אָמַר הָרַבִּי.


“אוּלַי זֶה כְּשֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהַבִּיט בָּעֵץ וְלָדַעַת אִם זֶה עֵץ אַלּוֹן אוֹ עֵץ אַגָּס?” תָּהָה תַּלְמִיד שְׁלִישִׁי.
“לֹא,” אָמַר הָרַבִּי.


“אָז אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ, רַבֵּנוּ?” שָׁאֲלוּ הַתַּלְמִידִים.


“אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ דֵּי אוֹר כְּשֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהַבִּיט בְּפָנָיו שֶׁל גֶּבֶר אוֹ אִשָּׁה וְלִרְאוֹת שֶׁהוּא אָחִי אוֹ אֲחוֹתִי. עַד אָז, עֲדַיִן חֹשֶׁךְ.”
מתוך הספר”הלב הנבון” של ג’ק קורנפילד

נקודה למחשבה

חג השבועות הגיע והלוואי שבמהרה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ‘שלא נישא איש אל רעהו חרב’ ושבקרוב לא נידע עוד מלחמה.

ימים לא פשוטים, מורכבים ועצובים עוברים עלינו-אל תתנו לכעס לנהל אתכם!

להרבה אנשים קשה עכשיו ופתאום נראה “שהכל” מתפורר. העוגנים, הערכים נמחקו ברגע אחד כלא היו ותפסו את מקומם הכעס, הזעם, השינאה ואשמה כלפי כולם. יש כל כך הרבה מרמור ועצב שצף והכל נראה ‘שחור’, אין במה להיאחז.

ודווקא, במיוחד עכשיו, זה הזמן לקחת אחריות. כל אחד ואחת. אחריות על תשומת הלב שלנו, על מה שאנחנו מתמקדים בו, על מה שאנחנו חושבים, אומרים ומזינים את עצמנו, כי קורים כל כך הרבה דברים שאנחנו לא מודעים להם. רק שומעים ממקורות אחרים.

והלוואי שהיינו יכולים להזין את עצמנו רק בטוב בעזרה הדדית, באכפתיות ובחמלה. שנדע להיזהר מהכללות, מהחלוקה הזו לטובים ורעים מהפרשנות ומהשיפוטיות שמובילה לכל כך הרבה שינאה וזעם.

כן, המצב מורכב-אין פתרונות פשוטים וזה גם לא התחיל מאתמול, אך, כל מה שאנחנו עושים משנה משהו. המילים, הפעולות, המחשבות, לכל דבר יש השפעה ולכן דווקא בימים אלו בואו ננסה להפחית רע ולהרבות טוב ברמה האישית, המשפחתית ובמעגלי ההשפעה שלנו.

“מִי-הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה-טוֹב  בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ” תהילים” לד’, יג’-יד’

כמה חשוב שנשמור על עצמנו ועל הקרובים לנו. שנהיה מאוחדים, שנשים לב יותר למילים שאנחנו אומרים, לסיפורים שאנחנו שומעים, לפרשנות ולשיפוטיות שנותנים. שניקח אחריות, נגלה חמלה וסליחה לעצמנו, לקרובים לנו ובמיוחד לאנשים ששונים בדעותייהם משלנו. כן, שנעצור את האוטומט הזה. שנתבונן ונקשיב לעצמנו.

אביתר בנאי בשירו עומס יתר סיכם את כל זה במילותיו:

חַיִּים גְּדוֹלִים נוֹלָדִים מִכְּאֵב…כַּנִּרְאֶה עֹמֶס יֶתֶר, כַּנִּרְאֶה צָרִיךְ לְתַקֵּן, כַּנִּרְאֶה תְּקוּפָה חֲדָשָׁה מִתְקָרֶבֶת”

כולי תקווה שמתוך הכאב, הצער, החוסר אונים הזה רק נצמח למקום טוב יותר. וזה רק בידינו- אל תתנו לכעס לנהל אתכם!