סיפור שיזכיר לנו כמה אנחנו שופטים כל כך מהר אחרים למרות שהרבה פעמים הם כבר למדו את לקח או שילמו את המחיר.
והכאב … נשאר אצלנו!
פעם היה עובד במפעל גדול שהיה לו תפקיד חשוב: לבדוק את הניקיון של כל חלקי המנגנון של מכונה מורכבת ששימשה לניסוים יקרים- עבודה חשובה עם אחריות גדולה.
העובד במשך שנים היה מסור ואחראי ותמיד הקפיד לערוך בדיקה יסודית לכל חלקי מנגנון המכונה. בוקר אחד לפני ניסוי חשוב הוא הכין את כל החלקים לפעולה “בעיניים עצומות”, הוא הרגיש כבר שהוא בטוח ומכיר את המערכת היטב. לאחר שסיים התחיל הניסוי ופתאום לאחר כמה דקות היה צלצול התראה כי המכונה התקלקלה. העובד שכח לבדוק חלק אחד של מנגנון המכונה והמכונה קיבלה נזק גדול. המחיר לתיקון המכונה היה מאוד גבוה ועובד נבהל כי היה בטוח שיפוטר ויצטרך גם לשלם את הנזק היקר.
רגע לפני שנכנס לשיחה עם מנהל המפעל הוא עמד בחוץ ספר את השניות שהיו לנצח ונכנס לחדר. המנהל שוחח איתו ואחרי שוידא שהעובד למד את הלקח, הוא אמר לו לחזור לעבודתו. העובד היה המום ושאל אותו “איך אתה משאיר אותי בתפקיד, הייתי בטוח שאתה מפטר אותי?” המנהל הרים את עיניו ואמר: “הרגע הוצאתי סכום כסף גדול מאוד כדי ללמד אותך לקח כמה מסוכן לאבד את הערנות ולפעול בצורה אוטומטית ועכשיו אני בטוח שלא תשכח. לכן איזה סיבה יש לי גם לפטר אותך דווקא עכשיו? לא חבל על הכסף שלי?”
—————————-
נקודה למחשבה
כולנו טועים-זה בלתי נמנע! אז רגע לפני שאתם מתנתקים, שופטים, נפרדים, כועסים, עושים “משפט שדה” ומחליטים לא לסלוח, אולי כדאי לכם לבדוק אם הלקח נלמד? אם שווה לכם להמשיך הלאה? וזה נכון עבורכם ועבור הסובבים אתכם.
כי את המחיר כבר שילמנו. אז למה אנחנו צריכים לשלם עוד מחיר?
תזכרו, אנחנו לוקחים הרבה פעמים דברים כמובן מאליו מגיבים על אוטומט ומפסידים המון. לימדו מטעויות של עצמכם ושל האחרים, שימו לב שאחרים הרבה פעמים למדו כבר את הלקח אחרי שפגעו בכם, אך אנחנו מסרבים לשחרר את הכאב, את תחושת האי צדק הזו שבעצם כואבת וחייה איתנו, פוגעת ומעכבת כל הרבה הרבה בחיינו.
לחיי חיים רגועים ושלווים יותר- כי לכולנו מגיע לחיות טוב יותר!