כסף והצלחה זה לא הכל- סיפור לשבת ולפרשת השבוע פרשת כי תשא

סיפור סיני ישן מספר על דייג שדג כל יום בדיוק דג אחד, חוזר הביתה, אוכל אותו ביחד עם אשתו , אחר כך הולך לטייל איתה על גדת הנהר וחוזר הביתה מאושר וטוב לב.

יום אחד פגש אותו איש עסקים ששאל אותו: ‘למה אתה דג כל יום דג אחד? אילו היית יושב כל יום במשך זמן כפול על גדת הנהר, היית דג יותר דגים, משאיר לעצמך אחד ומוכר את כל השאר וכך היית יכול לצבור כסף ורכוש…’

‘ואז מה’? שאל הדייג הסיני

‘ואז היית יכול להמשיך ככה כמה עשרות שנים והיית יכול להיות עשיר’

‘ואז מה?’

‘ואז הייתי יכול להזדקן לך בשקט לאכול דג כל יום וללכת לטייל על גדת הנהר…’

נקודה למחשבה

כסף והצלחה זה לא הכל. למדו לחיות את החיים הטובים והפשוטים, ליהנות ממה שיש לכם ולא להסתחרר מהצלחה. לדעת לעצור, לחיות ולהעריך את הרגע, ואת הרגעים הקטנים היפים והמשמעותיים ולזכור שסוד האושר מגיע רק מבפנים כי ‘מי שמביט החוצה חולם ומי שמביט פנימה- מתעורר’ (קארל יונג)

פרשת השבוע, פרשת נשא

בפרשת נשא מוזכרת ברכת הכוהנים:

וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה’ וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׁם לְךָ שָׁלוֹם”.

ולפעמים החיפוש אחרי דברים יצירתיים וחדשים משכיח מאיתנו את הבסיס, את הפשטות האמיתית של טעם החיים.

פרשת השבוע מאפשרת לנו לזכור מאיפה באנו. בפרשה שחור על גבי לבן כי הכהנים פורשים את ידיהם באהבה ומברכים את עם ישראל.

‘הכוח/ההצלחה עלתה לו לראש’

לכל אחד יש מעלות: כשרונות, כוחות, יופי, כסף ועוד שיכולות לעשות טוב בעולם הזה, אך בשביל לממש ולהצליח להוציא את כל המתנות האלו, עלינו להיות בענווה.

מצד אחד, חשוב שנכיר במעלות ובחוזקות ונהיה מודעים לעוצמתן, אך בל נשכח שאלו מתנות וחשוב שנשתמש בהם בתבונה רבה.

כי אדם יכול לאבד את שלוות נפשו ואת מידותיו הטובות והערכיות בעקבות הצלחה ולכן הברכה המופיעה בפרשה, “יְבָרֶכְךָ ה’ וְיִשְׁמְרֶךָ, מאפשרת לנו לזכור ולהיזכר שחשוב להתברך בהצלחות, אך חשוב אף יותר להוקיר תודה לזכור מהיכן הגעת ולהתנהג בצניעות וללא התרברבות.

יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ נָכְרִי וְאַל-שְׂפָתֶיךָ” (משלי כ”ז, ב’)

לא להתפאר, או לשבח את הייכולת והכישרונות שלך, אלא לתת לאחרים לגלות אותם.

אז אם יש בכם ענווה ואתם מחשיבים את עצמכם כשווים בין שווים אז מדוע לעיתים:

  • אנו כועסים ומאשימים אחרים שלא חושבים כמונו או שלא הבינו מה שלנו מאוד ברור?
  • מדוע אנו מנסים לשנות אחרים?
  • מדוע אנו מנסים לכפות את הדעה שלנו, לצפות, להתווכח ולשכנע אחרים שיחשבו כמונו, אם בהנחת יסוד שלנו אנו מקבלים כל אחד באשר הוא ללא שיפוטיות?

נקו וסילחו על מה שמיותר, כי כשהערכים האישיים שלנו יהיו חזקים ויציבים, הערכים הגשמיים שלנו יתיישרו איתם ויסתדרו!