היה פעם סוס יפה מאין כמוהו שקראו לו בוצפלוס. הסוס היה עצבני והוא כל הזמן בעט והשליך את כל מי שרכב עליו ולכן אף פרש לא היה מוכן לרכב עליו.
כולם אמרו עליו שהוא סוס תוקפני ומרושע.
אבל כשהביאו את הסוס אל המלך אלכסנדר הגדול הוא החליט לנסות להבין את הסוס ולא לכעוס עליו. הוא ישב והסתכל עליו שעה ארוכה ולבסוף הוא הבין:
הסוס לא עצבני בכלל, אלא פוחד מהצל של עצמו. אם יהיה אפשר להפנות את הראש של הסוס כך שלא יראה את הצל של עצמו הוא יהיה סוס נחמד ושקט.
המלך התקרב לסוס לקח את ראשו והפנה אותו לעבר השמש כדי שלא יראה את הצל שהוא מטיל על האדמה. אחר כך התישב עליו הקפיד לכוון את ראשו של הסוס ושניהם יצאו לטיול שקט ונעים בשדות.
נקודה למחשבה
לא רק סוסים אלא גם אנשים שפוחדים מתנהגים לפעמים בתוקפנות, בכעס ואפילו ברשעות.
כאנחנו פוחדים אנחנו מתנהגים אחרת ממה שרגילים.
לכן חשוב שנזכור שאם מישהו פגע בנו יכול להיות שהוא פשוט מפחד ממשהו ולא שם לב איך הוא התנהג.
והכוונה ‘שהפוגע לא התכוון לפגוע’, מתייחסת לעובדה שאנשים שפוגעים באחרים, הם לא עושים את זה באמת דווקא כדי לפגוע בנו.
אנשים לא רעים מטיבעם!
נסיבות החיים ומעכבים נוספים יוצרים תגובות לכל מיני אירועים שהם חווים בחיים וזו הדרך שלהם להתמודד עם אותה הסיטואצייה, הם לא מכירים דרך אחרת.
זו דרך ההתגוננות וההגנה שלהם שמכוונת לחיים שלהם ולא לשלנו.
אז נכון. זה לא פשוט לסלוח לעצמי על שהאמנתי, בטחתי , התגוננתי, אבל חשוב שנבין שאת הגלגל לא ניתן להשיב לאחור. זה קרה!
ומפה יש בחירה: להמשיך ולחיות עם העבר הזה, להלקות את עצמך ברגשות אשמה או ללמוד לקח, להתחזק להבין מה למדנו על עצמנו מתוך הסיטואציה הזו ולהסתכל קדימה.
ואם נוכל להיכנס לנעלי האחר ואפילו לרגע אולי נגלה עוד דרך להתבונן על הדברים ולסגל גם קצת סליחה וחמלה.
זו דרך אמיצה שבה יש בה הרבה התבוננות, סבלנות, ראייה קצת אחרת, למידה, בניית אמון בעצמי ובאחרים, התמודדות עם כעסים, רגשות אשמה והרבה אומץ.
אך שסולחים, נפרדים מהכאב ומשחררים, אפשר גם לקבל את החיים במתנה!