היה פעם נער שעבד שלושה ימים ושלושה לילות בשביל להכין כובעים מקושטים ויצירתיים מנייר.
כאשר גמר את עבודתו, בחר כובע מתוכם וחבש אותו לראשו. את יתר הכובעים שם בשק והלך אל העיר הגדולה למכור שם את הכובעים
הדרך הייתה ארוכה והנער שהתעייף, עצר ביער שהיה בדרך. הוא הוריד את השק והניחו, נשען על גזע אחד העצים ונרדם. ביער היו קופים רבים. הקופים ראו את הכובע הצבעוני אשר היה על ראש הנער, ואחד מהם, שראה את השק לצדו של הנער הישן, פתח אותו, הפך אותו – וכל הכובעים נפלו והתפזרו על הארץ. הקופים חטפו את הכובעים, חבשו אותם לראשם, טיפסו ועלו על ראשי העצים והשתובבו בקול רעש גדול.
התעורר הנער משנתו וראה את הקופים על ראשי העצים וכולם חובשים לראשם את הכובעים שלו. הוא הביט אל השק, וראה שהוא ריק. עמד הנער ולא ידע מה לעשות. הוא ניסה לבקש מהקופים שיחזירו לו את הכובעים, פשט את ידיו אל מולם מסמן להם להשיב את כובעיו. הקופים, שאוהבים לחקות את מעשי האחרים, פשטו גם הם את ידיהם אל מול הנער והניעו באצבעותיהם בדיוק כמו שהוא עשה. הוא ניסה לאיים עליהם וסימן באגרופיו, והקופים מחקים את תנועותיו. הוא זרק עליהם אבנים, כעס והם החזירו לו במטר בלוטים. אפילו פנה אליהם בתחינה, ירד על ברכיו ובדיוק כמוהו עשו הקופים.
הנער ראה שלא יוכל לעשות לקופים דבר ושהכובעים שלו אבדו. הוא הבין שהוא יאלץ לחזור לביתו בידיים ריקות ומרוב תסכול, הסיר את הכובע מעל ראשו וזרק אותו אל מול הקופים.
לפתע, גם הקופים עשו כמוהו, הסירו את הכובעים מראשיהם וזרקו אותם הישר אל מול הנער. הנער מיהר ואסף את כל הכובעים אל השק והמשיף בדרכו שמח וטוב לב.
נקודה למחשבה
למעשה יש פה 2 נקודות…
נקודה ראשונה:
כמה חשוב לפעמים לשחרר אחיזה ממשהו. במיוחד שאנחנו כועסים, אנחנו לא מצליחים לחשוב בבהירות. וישנו רגע כזה, שבו אנחנו מבינים שמשהו חשוב ויקר נלקח ממנו ולא ישוב. ובמר כאבנו אנחנו משחררים את האחיזה במה שנלקח , לעיתים זה אפילו לשחרר את העבר. והנה דווקא ברגע הוויתור … אנחנו מקבלים בחזרה את מה שנלקח, או אפילו משהו אחר.כי, למעשה פיננו מקום מקום ומשהו חדש הגיע או יגיע.
נקודה שנייה
מתייחסת לחיקוי ולדוגמה האישית, למראה שאנחנו משקפים ומשתקפים בעיני האחרים.
כי מה שאנחנו עושים עבור אחרים, אחרים יעשו למעננו. שאתם נותנים מבלי לצפות לתמורה, יום אחד זה גם יחזור אליכם. רק כשזה קורה… תדעו לקבל ולא לקחת את זכות הנתינה לאחרים.
חבר חכם אמר לי לאחרונה “שאנשים רוצים לתת לא בשבילי אלא בשבילם”
זיכרו, אנשים מחקים את ההתנהגות שלכם ומתנהגים לרוב באותו אופן.
וכשאנחנו לא מצפים ומתרגשים מכל מחווה אנחנו לא מתאכזבים ולומדים להעריך את הרגע.
לכן, שימו לב איך אתם מתנהגים ביום יום. עד כמה אתם מהווים דוגמה אישית עבור ילדיכם, משפחתכם והסובבים אתכם. עד כמה אתם סלחניים, פחות שופטים זה את זה, מגלים חמלה ומושיטים יד לעזרה
כי ברגע שיגיע מצב שאתם תתקלו בקושי מסויים האחרים יעמדו לצידכם
וכפי שאמר דן חלוץ
“אנחנו בהתנהגותינו, מעצבים את ההתנהגות של האחרים כלפינו”