בִּכְפָר אֶחָד קָטָן גָּרוּ זֶה לְצַד זֶה אוֹפֶה וְחַלְבָן.
בְּכָל בֹּקֶר הָאוֹפֶה הָיָה מוֹכֵר לְחַלְבָן לֶחֶם וּבָעֶרֶב הָיָה מֻכָּר הַחַלְבָן לְאוֹפֶה חֶמְאָה.
בְּאַחַד הַיָּמִים שָׁם לֵב הָאוֹפֶה שֶׁהַחַלְבָן לֹא נוֹתֵן לוֹ קִילוֹ שֶׁל חֶמְאָה אֶלָּא מְרַמָּה אוֹתוֹ וְנוֹתֵן לוֹ פָּחוֹת.
יוֹם אַחֲרֵי יוֹם שֶׁקֶל הָאוֹפֶה אֶת הַכַּמּוּיוֹת וְרָאָה שֶׁהֵן תָּמִיד פָּחוֹת מִקִּילוֹ.
הִתְעַצְבֵּן הָאוֹפֶה וְהָלַךְ עִם הַחַלְבָן לְהִשָּׁפֵט אֵצֶל דַּיָּן הַכְּפָר, הַשּׁוֹפֵט.
הַדַּיָּן הִקְשִׁיב לְאוֹפֶה שֶׁטָּעַן שֶׁחֲבֵרוֹ מְרַמָּה אוֹתוֹ וְנוֹתֵן לוֹ כַּמּוּת פְּחוּתָה מִדַּי שֶׁל חֶמְאָה וּבִקֵּשׁ מֵהַחַלְבָן לְהָבִיא אֶת מַכְשִׁיר הַמְּדִידָה שֶׁלּוֹ.
הֵבִיא הַחַלְבָן אֶת מַאֲזָנַי הַמִּשְׁקָל.
הָאוֹפֶה הָעַצְבָּנִי הִנִּיחַ אֶת הַחֶמְאָה שֶׁמָּכַר לוֹ הַחַלְבָן יוֹם לִפְנֵי וְהַדַּיָּן הִנִּיחַ מִשְׁקֹלֶת שֶׁל קִילוֹ אֶחָד.
הָיָה נִרְאֶה בְּבֵרוּר שֶׁהַכַּף שֶׁל הַמִּשְׁקֹלֶת כְּבֵדָה יוֹתֵר וּמִשְׁקַל הַחֶמְאָה פָּחוֹת מִקִּילוֹ.
“רוֹאֶה”? רָתַח הָאוֹפֶה. “זֶה שׁוֹקֵל פָּחוֹת מִקִּילוֹ וְהוּא מֻכָּר לִי אֶת זֶה בִּמְחִיר שֶׁל קִילוֹ”!
הַדַּיָּן הִתְבּוֹנֵן בְּמֹאזְנַיִם וּבִקֵּשׁ מֵהַחַלְבָן: “הֶרְאָה לִי בְּבַקָּשָׁה אֶת הַמִּשְׁקֹלֶת שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ”.
“אֲנִי לֹא מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּשְׁקֹלֶת” עָנָה הַחַלְבָן.
“אָז מָה אַתָּה מַנִּיחַ עַל הַכַּף הַשְּׁנִיָּה”? שָׁאַל הַדַּיָּן.
הִסְתַּכֵּל הַחַלְבָן עַל חֲבֵרוֹ וְאָמַר:
“כְּדֵי לִשְׁקֹל מָה זֶה קִילוֹ אֲנִי שָׁם בִּמְקוֹם מִשְׁקֹלֶת “אֶת קִילוֹ הַלֶּחֶם שֶׁמֻּכָּר לִי חַבְרֵי בַּבֹּקֶר”
נקודה למחשבה
כמה קל להאשים אחרים שרימו או עבדו עלינו מבלי לברר את כל העובדות.כשאנחנו לא לוקחים אחריות על החיים שלנו, אנחנו מאשימים.אשמה נוצרת מהפחד שלנו להיפגע וזה קורה כשאנו מרגישים מאויימים או חסרי אונים.
אז לפני שאתם שופטים, ‘תספרו עד 10’, תיכנסו “לנעלי האחר” ותבדקו מה קרה שם.כי הרבה פעמים האדם שאנחנו הכי כועסים עליו הוא המורה הכי גדול שלנו, שממנו נוכל ללמוד על עצמינו.
והדרך לשחרר אשמה וכעס היא לסלוח!לסלוח לכל מי שאנחנו מאשימים וראשית לנו כדי לא לסחוב כזה רעל מיותר.ולעיתים נדרש גם צד שלישי שיכריע, שייתן דעתו על פי החוקים וישקף לנו דברים שלא תמיד אנו רואים ובעיקר כדי לעשות סדר בבלאגן ולפתור סכסוכים.
פרשת השבוע פרשת משפטים
פרשת משפטים, עוסקת בעיקר בחוקים, דינים ומשפטים הנוגעים לסדר החברתי ולצדק שבין אדם לחברו, שהם המשך לעשרת הדיברות והמצוות שנזכרו בפרשה הקודמת במעמד הר סיני.“וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם…”עשרת הדיברות הם הבסיס, הכללים והשורשים שלנו.
והדינים שבפרשה הם למעשה הענפים – הפרטים שמאפשרים לנו לפתור בעיות, חילוקי דיעות ומריבות מחיי היום יום, בעזרת שופט שיכריע.
אך אם נהיה נאמנים לבסיס, לשורשים, לדרכי המוסר ולערכים שלנו נוכל יותר לאמץ שפה אחרת, שבה נשים לב יותר:
• למילים שאנחנו אומרים
• לסיפורים שאנחנו שומעים
• לפרשנות ולשיפוטיות שנותנים
• שנודה אם טעינו או פגענו
• ניקח אחריות
• נגלה חמלה וסליחה לעצמנו, לקרובים לנו
• ובמיוחד לאנשים ששונים בדעותייהם משלנו
• נעצור, נתבונן ונקשיב
• ונעשה טוב, כל יום יותר
וכך הרבה מאוד ויכוחים, חילוקי דיעות וכעסים יכולים להיעלם וכולנו נחייה חיים רגועים ומאוחדים יותר.
וזיכרו כדי לעשות דברים גדולים צריך להתחיל בפרטים הקטנים והפנימיים כי האמצעים מקדשים את המטרה!