תארו לעצמכם, שיש לכם חשבון בנק המזכה אתכם בכל בוקר בסכום של של 86,400 שקלים.
היתרה אינה משתנה או עוברת מיום ליום שאחריו.
בכל לילה, כל סכום שלא הוצאתם במשך היום נמחק – והחשבון שלכם חוזר לסכום של 86,400 שקלים.
מה הייתם עושים עם הכסף?
כמובן, מוציאים כל שקל!
אבל האמת היא, שלכל אחד מאיתנו יש בנק כזה.
שמו הוא בנק הזמן.
בכל בוקר אנו מקבלים במתנה 86,400 שניות.
בכל לילה מה שלא נוצל כדי לעשות טוב, יורד לטמיון.
היתרה אינה עוברת ליום שלמחרת וגם אי אפשר להיכנס למינוס.
אם לא השתמשתם במה שהיה בחשבון – ההפסד כולו שלכם.
אי אפשר לחזור לאחור, אי אפשר למשוך על חשבון מחר. מוכרחים לחיות בהווה, על חשבון הזמן שניתן לנו.
נקודה למחשבה
העריכו את הזמן שלכם, התמקדו והפיקו ממנו את מירב הנתינה, האהבה והחמלה. חלקו את הזמנים היפים שלכם עם האנשים האהובים עליכם, והזכרונות ימשיכו לחיות במשך שנים רבות. חיו עם הזמן את היום את הרגע וזכרו, הזמן אינו ממתין לשום אדם, האתמול הוא היסטוריה והמחר אינו ידוע.
פרשת השבוע פרשת אמור
פרשת השבוע מתמקדת בזמן. בזמן יש משמעות ומעגליות: כל שבעה ימים יש שבת, כל חודש מתחיל חודש חדש, בכל שנה מתחילה שנה חדשה, עונות השנה חוזרות על עצמן וכו’ ולאורך השנה יש “תחנות” שקוראים להם חגים ומועדים.
הפרשה עוסקת בהרחבה בנקודות האלה לאורך הזמן: ו”אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה’ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם…”
“וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ”
המועדים האלו הם נקודות ציון בזמן, שנמצאות גם ביומן ומאפשרות לנו לעצור, להתבונן, לספר ולחבר את העבר, העתיד וההווה למורשת, לשורשים ולמסורת שעוברת מדור לדור ואנו מתבקשים להפוך את החגים האלה ל”חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם”…
והזמן לא חוזר בדיוק באותה צורה
אנחנו צועדים בתוך הזמן, וכל פעם מגיעים ל’תחנה’ אחרת עם אופי מיוחד. אך בכל שנה הזמן לא חוזר בדיוק באותה צורה, כי בכל שנה אנו חווים את המועדים ואת התחנות, באופן שונה. כשאנו ילדים אנו חווים ומבינים לדוגמא את ל”ג בעומר, או את התקיעה בשופר אחרת מאשר אנו בוגרים. וכך אנחנו נבנים ומתפתחים עם הזמן ורק נדרש מאיתנו האומץ להתבונן, ללמוד, לצמוח ולהתפתח.
ל”ג בעומר עוד תחנת זמן
בליל ל”ג בעומר נהוג להדליק מדורות, כזכר לאור התורה שגילה רבי שמעון בר יוחאי במשך חייו, ובמיוחד ביום פטירתו. המדורות באות לסמל את ‘האש האדירה’ שהקיפה אותו.
וזו הזדמנות עבורנו לעצור, להתבונן ולגלות את האור שבנו, לחבר אותו עם האור של אחרים ולהאיר באור את מעלותיו של האחר: לסלוח, לפתח חמלה ולהגיב יותר באיפוק ובסובלנות.
“צריך שכל אדם ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר. צריך שכל איש יבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר לעולם כולו (הרב קוק)
ואם רק נלמד להתגבר על טבענו ולהניח בצד את הגאווה, הכבוד והאינטרסים האישיים “…לדון כל אדם לכף זכות“, נוכל בוודאי לגלות מציאות רגישה, נגישה, מוארת, בריאה וטובה יותר לכולנו.