סיפור לשבת על נתינה חג פורים ופרשת השבוע פרשת תצווה

כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לִכְתֹּב אֶת הַסִּפּוּר לָשֶׁבֶת הַשָּׁבוּעַ… יָדַעְתִּי מָה תִּהְיֶה הַנְּקֻדָּה לְמַחְשָׁבָה, אַךְ הַסִּפּוּר לֹא הִגִּיעַ וְהַמִּלִּים הִתְבַּלְבְּלוּ וְנִבְלְעוּ עִם הַרְבֵּה רֵיחוֹת וּטְעָמִים וְלָכֵן הִמְצֵאתִי אֶת הַסִּפּוּר. זֶה סִפּוּר שֶׁמִּתְחַבֵּר לְרֵיחוֹת , לִנְתִינָה, לְפוּרִים, לְפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וּבְעִקָּר לְנוֹסְטַלְגִּיָּה שֶׁל רֵיחוֹת מֻפְלָאִים מִבֵּית אִמִּי וַאֲבִי זַ”ל מֵחֵיפָה.

פעם הייתה משפחה שיום אחד איבדה את נכסייה והפכה להיות ענייה מאוד ולא היה להם מה לאכול. בכל יום היה יוצא בנם לחפש קצת לחם ולהביא הבייתה. האם התביישה מאוד וניסתה להסתיר כל עוד יכלה את מצבה.
היא התלבשה בבגדים רגילים דיברה והסתובבה בין חברותייה כאילו לא קרה כלום.
ומידי ערב הניחה בתנור ביתה עלים יבשים ופרחי יסמין ורוזמרין שאספה בחורשה הסמוכה, פתחה את חלונות ביתה והדליקה את התנור כדי שריחות נעימים ימלאו את הבית ומחוץ לבית, העיקר שאנשים לא יחשבו שאין להם מה לאכול.
הריחות היו נפלאים וכל השכונה התאספה בכל ערב להריח את “ריח התבשילים” שיוצאים מהבית ותהו מה מתבשל שם.
הייתה שכנה אחת שהצליחה לראות את מה שהאם הסתירה והחליטה בכל יום בעת שהאם לא הייתה בבית להכניס לביתה מאכל לתנור.
האם חזרה לביתה פתחה את התנור כדי להכניס את העלים והפרחים שאספה וגילתה בהתרגשות רבה את התבשיל שהיה מונח שם.
כך זה היה במשך חודשים רבים.
ומעשה זה החזיר למשפחה את התקווה והאמונה לקיים את עצמם, לבנות מחדש ולהתאקלם יותר מבחינה כלכלית.

נקודה למחשבה

אחת המצוות בפורים היא מתנות לאביוניםהביטו אל האחר ללא שיפוטיות ועיזרו גם ללא מילים. כי תמורה לעזור למישהו להפוך למסוגל לקיים את עצמו היא הגבוהה ביותר.לעיתים חיזוק קטן יכול להחזיר תקווה ואמונה במסגולות לשנות ולשפר את מצבנו וכל שנדרש זה שמישהו אחד יאיר לנו את הדרך שהייתה כה חשוכה.הגלגל יכול להתהפך בכל רגע ורגע ולפעמים הבושה קשה מאוד לאנשים וחוסמת ולא מאפשרת להם לראות מעבר.

הרמב”ם

הרמב”ם ניסח רשימה שבה מפורטות 8 רמות של נתינה התואמות את דרגות הרגישות של הנותן ואת הרגישות של של המקבל.
רמה 8: לתת באי-רצון – לתת ‘בפרצוף חמוץ’
רמה 7: לתת פחות משאתה יכול להרשות לעצמך, אך בנועם
רמה 6: לתת בנדיבות, אך רק לאחר שנתבקשת. וכמה קשה לנו לבקש עזרה…
רמה 5: לתת בטרם נתבקשת – למדו לצפות מראש
רמה 4: המקבל מכיר את הנותן, אך הנותן אינו מכיר את המקבל
רמה 3: הנותן מכיר את המקבל, אך המקבל לא מכיר את הנותן
רמה 2: לתת בעילום שם, כך שהמקבל והנותן אינם מכירים איש את רעהו כמו צדקה לנזקקים
רמה 1 הגבוהה ביותר: לעזור למישהו להפוך למסוגל לקיים את עצמו
הצורך הבסיסי ביותר של האדם הוא לחוש שזקוקים לו ושהוא מוכשר ובעל יכולת. לכן צורת הנתינה הגבוהה ביותר היא לעזור לאדם ללא תמורה.
חז”ל אומרים לנו: “אין עני אלא בדעת”. העני האמיתי הוא זה שלא יודע בכלל על מצוות מתנות לאביונים… עוני בלי ידע, עוני של בורות, עוני מהמסורת שלנו זה עוני שגם בו צריך לעזור, לתת את הידע שלנו את מהשאפשר ולהבין שמכל הנתינה אנחנו המרויחים הכי גדולים.

ולגבי ריחות

ריח מתכתב עם הנשמה ופותח את הלב.ריחות של ילדות מאפשרים לנו להמשיך ולחוות רגעים קסומים ולחבר אותנו למסורת.אמי ז”ל הייתה מוסיפה מי ורדים למאכלים רבים כמו מעמול, תביט, רחת לוקום שזה היה ריח מאוד דומיננטי בין כותלי הבית.זיכרון נוסף הוא ריח החמין של שבת שהתבשל באיטיות על הפלטה וריח של חלות השבת שממלא את הבית ומכין אותנו לשבת טובה.ריח החלות מאחד ומזכיר לנו מסורת ואת ערך המשפחתיות ויש בהן כל הרבה נתינה, סליחה, חמלה הודייה והכרת הטוב.והיום, הריחות האלו מחברים אותי לריח של נוסטלגיה עם טעם מתוק שמחזיר לזמן אחר, למטבח של אמא בחיפה. ואני מצליחה בדיוק להריח מה מתבשל שם, כאילו ‘בתוך האף שלי הסתתרה לה מגלשה כמו מנהרת הזמן’ שהובילה לרגע אוהב ומאושר.

פרשת השבוע היא פרשת תצווה

בפרשת תצוה ניתן למשה ציווים שונים העוסקים בבניית המשכן. בנוסף להדלקת המנורה ופירוט הבגדים המיוחדים שלבשו הכהנים מוזכר גם מזבח הקטורת. הכנת מזבח הזהב המיועד להקטרת קטורת הסמים.

“וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ, מִקְטַר קְטֹרֶת; עֲצֵי שִׁטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ… וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת, אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת–לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת…וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן, קְטֹרֶת סַמִּים; בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת-יַקְטִירֶנָּה. וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת-הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם, יַקְטִירֶנָּה–קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה, לְדֹרֹתֵיכֶם”

בתלמוד מתואר שכאשר הועלתה הקטורת על המזבח בירושלים היה ניחוחה מגיעה עד לעיר יריחו וגורם לעזים להתעטש. ריחה המופלא היה חוסך לנשות יריחו את הצורך להתבשם.וחלות של שבת גם מזכירות בריחן את לחם הפנים שהיו מקריבים במשכן ובבית המקדש.ריח טוב מרגיע ומשפיע על המצב רוח שלנו כדברי המהרש”א:

‘בשמים מבטלים דאגה וצער ויוצרים שמחה הם מתחדשים בכוחות מרפא’.

ריח יכול ברגע אחד לפתוח ולהרחיב את ליבנו ויתרה מזו לרכך, להרפות, לשחרר ולפתח חמלה וסליחה.כשאנו לא מבקשים סליחה מאחר או שלא סולחים נשאר בנו “ריח רע” שלא מאפשר לנו לצמוח ולהתפתח.

וגם למילים יש ריח

חשבתם פעם איזה ריח יש למילה סליחה?אולי מתוק? מר? או פשוט ריח כזה שיכול לשחרר משהו ולעשות טוב בלב.כן ,למילים יש ריחותואם מקשיבים להם היטב ,לפעמים מאחורי המילים מסתתרים גם קולות וריחות נוספים.

מידי שישי מפרסמת סיפור לשבת עם חיבור לפרשת השבוע ונקודה למחשבה… לחיים

להצטרפות לקבוצת סיפורים ותובנות לקבלת הסיפור לשבת