סיפור לשבת עם חיבור לפרשת וילך רגע לפני יום כיפור

בעשרת ימי תשובה, סיפור לשבת שממחיש לנו שאי אפשר להשיג הכל ולפעמים חשוב לוותר, להרפות , להיפרד ולהשלים עם המציאות, כדי לפנות מקום למשהו חדש עם חיבור נפלא לפרשת השבוע פרשת וילך

כל מי שנסע ברכבת הודית, יודע עד כמה הן עמוסות.

יום אחד איבד נוסע שישב על גג הקרון את אחד מסנדליו.

הסנדל נפל מרגלו ונחת לצד המסילה. האיש חלץ במהירות את הסנדל מרגלו השנייה והשליך גם אותו מטה לצד המסילה.

נוסע שישב לידו התפלא ושאל אותו על מעשיו.

ממילא אין לי מה לעשות עם סנדל אחד בלבד”, ענה האיש, “לי הוא כבר לא יביא תועלת, אך אם ימצא מישהו את הסנדל שנפל מרגלי, עדיף שימצא זוג סנדלים”.

נקודה למחשבה

סיפור זה ממחיש לנו שאי אפשר להשיג הכל ולפעמים חשוב לוותר, במיוחד אם אחרים יכולים להינות מזה.

וזוהי דרך מצויינת להקל לפעמים על עצב ותסכול. כי לפעמים אנחנו עצובים, או כועסים בגלל משהו לא נעים שקרה לנו, אבל אם נחשוב שלשחרר משהו, יפנה מקום למשהו חדש ובנוסף מישהו אחר יכול להרויח ממה שקרה לנו, אולי נכעס פחות ונצליח גם לראות משהו טוב שיצא מהמקרה.

פרשת השבוע פרשת וילך

פרשת וילך מלמדת אותנו להרפות מן הדברים שממילא לא נשיג. להיפרד ולהשלים עם המציאות.

“וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל”

שמשה רבינו ‘הולך’, הוא משלים ונפרד.

משה רבינו הולך מההנהגה, מהתקווה ומהאכזבה להיכנס לארץ ישראל ומעביר את ‘השרביט’ בהשלמה ליהושע בן נון.

לא קל להרפות ולהיפרד. זה קשה. אמנם השכל מבין שהגיע הזמן להרפות. אבל הלב זועק. והפחד מהשינוי, מהפרידה מהרגלים, מאנשים, מדפוסי התנהגות, מחפצים, מחלומות וממחשבות ממה שהחמצתי השנה וממה שויתרתי.

ולהיפרד מהשנה החולפת זה לפנות מקום למשהו חדש. מחד כמה זה מזיק להחזיק כאב כזה עוד שנה ומאידך אני רוצה לתקן.

ולשם כך נדרשת אמונה, אומץ ולהשלים גם עם מה שעוד לא השלמתי.

שבת שובה שבת תשובה

שבת זו נקראת שבת תשובה. רגע לפני יום כיפור, זו תזכורת כשאנו נופלים,פוגעים וטועים, לשאול ולהזכיר לעצמנו:

מה גורם לנו לחזור למוטב?

מה יגרום לנו לתקן לשפר? לאורך זמן, עם מחויבות והתמדה?

ומה מאפשר לנו להשתנות?

התשובה מתחילה בדיבורים מתוך האני האמיתי. דיבורים כנים, חומלים, שבאים מאהבה ופוגשים את הטוב שבנו, את הטוב שבעולם, שמאפשר את השינוי.

וכפי שתאר הרמב”ם את ארבעת ‘שלבי התשובה’ בדרך לשינוי:

שלב ראשון: “חרטה” (תשובה שבלב)
זו המודעות וההבנה שעשיתי מעשה לא טוב המנוגד לערכים המנחים אותי בחיים. צעד של כנות מהלב.

שלב שני: “וידוי” (תשובה שבפה)
בשלב זה אני מודה קודם כל בפני עצמי, אך לא פחות חשוב לבטא זאת גם בפני האחר- סליחה!

שלב שלישי: “עזיבת החטא”
שלב שבו אני מפסיק את ההתנהלות הקודמת שלי שגרמה נזק ומאמץ דרכים חלופיות.

שלב רביעי: “קבלה לעתיד”
כאן המבחן האמיתי של איכות השינוי שאני בוחרת לחולל בחיי. האם אצליח לעמוד בו?

מידי שישי מפרסמת סיפור לשבת עם חיבור לפרשת השבוע ונקודה למחשבה… לחיים

להצטרפות לקבוצת סיפורים ותובנות לקבלת הסיפור לשבת


לפרטים נוספים על קורסים דיגיטליים לשחרור כעסים ותהליכי סליחה