אבא שלי נפטר השבוע והותיר לי ובי סיפורים שכבר שנים חלקם הוטמעו בי והוא ההשראה לכל הסיפורים שאני מספרת.
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור של אבא על חמדנות סיפור שזכור לי מילדותי רגע לפני שעצמתי את עיניי. וגם ילדיי זכו לשמוע אותו ‘עיר השמש’.
פעם היה ילד ששמו אורי לא היה לו הרבה כסף. הוא אהב לשחק כדורגל ואפילו את הכדור הכין מגרביים.
ערב אחד נשר גדול בא לאורי. בהתחלה אורי פחד ממנו אבל הנשר אמר לו ‘אל תדאג באתי לעזור לך בוא תעלה עליי ואני אקח אותך לעיר השמש אבל תמהר כי אפשר להיות שם רק בערב כדי שלא נשרף מהשמש’.
אורי והנשר הגיעו לעיר השמש וראו שם כמויות גדולות של לבנים מזהב. אורי רצה לקחת את הכל אבל הנשר אמר לו שלא יספיקו כי השמש אמורה לעלות בקרוב והם יבואו שוב מחר.
למחרת בערב הנשר בא ואורי הביא הרבה תיקים כדי לקחת את הזהב. וכשהגיעו לעיר השמש אורי העמיס כמויות של זהב.
אחרי כמה זמן השמש התחילה לצאת והנשר אמר לו ‘אורי בוא מהר בשמש יוצאת’. אורי אמר ‘עוד מעט אני כמעט מסיים’. אורי רץ אל הנשר עם כמויות של תיקים שבפנים יש זהב והנשר לא הצליח להרים את אורי ואת התיקים עם הזהב. ולכן, אורי היה מוכרח לזרוק את כל הזהב ולא נשאר עם שום דבר.
נקודה למחשבה
אבא שלי תמיד אמר לי: “חדי, שלא יהיו לך עיניים גדולות. חמדנות שימי בצד כי תאוות בצע רואה בכסף מטרה ולא אמצעי. תמיד תסתפקי במה שיש ותשאפי ליותר אך שימי לב לדרך הנכונה“
גם ביהדות, הדיבר האחרון מעשרת הדברות, לא תחמוד
דיבר שנוגע לאיסור על התאווה שבלב שגם קשורה לקינאה המסנוורת לעיתים את עיננו. רבים מאיתנו נוטים לחשוב כי הדשא של השכן ירוק יותר, אבל לא תמיד אנו מסתכלים על התמונה כולה ובאמת אף אחד לא יכול לדעת מה קורה אצל האחר.
אז מה שאני לקחתי מאבא זה תמיד להודות על כל מה שיש לי, כי שום דבר , באמת שום דבר לא מובן מאליו.
יהי זכרך ברוך אבא. ותודה על מי שאני בזכותך.