יום אחד כשהייתי בכיתה ט’, ראיתי ילד מהשכבה שלי שהיה בדרכו הביתה מביה”ס והיה נראה שהוא סוחב את כל הספרים שלו. חשבתי לעצמי : למה ילד ייקח את כל הספרים שלו הביתה מביה”ס? הוא בטח אוהב ללמוד… המשכתי בדרכי, ולפתע ראיתי חבורה של ילדים רצים לכיוונו, מעיפים לו את כל הספרים מהיד ומפילים אותו לאדמה. המשקפיים שלו עפו וצנחו על הדשא במרחק 3 מ’ ממנו.
הוא הביט למעלה וראיתי את העצב בעיניו.לבי יצא אליו ורצתי אליו. וכשהוא זחל מסביב כדי לחפש את משקפיו, ראיתי דמעות בעיניו. נתתי לו את המשקפיים ואמרתי לו “החברה האלה מגעילים” הוא הסתכל אלי ואמר “היי – תודה” וחייך אלי.
זה היה אחד מאותם חיוכים המראים הכרת תודה אמיתית , עזרתי לו לקום ולהרים את ספריו ושאלתי אותו למה לא ראיתי אותו קודם ואיפה הוא גר.הסתבר שהוא גר לידי , אז שאלתי אותו איך קרה שלא ראיתי אותו קודם לכן. הוא אמר שהוא הלך לבי”ס פרטי קודם לכן. בחיים לא הייתי מתחבר עם ילד שהולך לבי”ס פרטי לפני כן. דיברנו כל הדרך הביתה ועזרתי לו לסחוב חלק מהספרים.היה לי נעים ושאלתי אותו אם הוא היה רוצה לשחק איתנו כדורגל ? הוא ענה שכן.בילינו ביחד כל אותו סוף שבוע וככל שהכרתי אותו יותר כך חיבבתי אותו יותר וכך גם החברים שלי.במהלך 4 השנים הבאות, נעשינו חברים טובים וידעתי שתמיד הוא יהיה חבר שלי לכל החיים.בטקס סיום התיכון הוא היה צריך לשאת את הנאום בשם הבוגרים והיה מאוד נרגש מהנאום. טפחתי לו על השכם ואמרתי לו “אל תדאג- אתה תהיה גדול” הוא הסתכל עלי באחד מאותם מבטים ( מלאי הכרת תודה) וחייך “תודה” הוא אמר.
כשהוא התחיל לנאום, הוא כחכך בגרונו ואמר:
“סיום התיכון הוא זמן להודות לאלה שעזרו לך לעשות את זה במהלך השנים הקשות הללו – ההורים שלך המורים שלך, אבל יותר מכל החברים שלך. אני פה כדי לספר לכם שלהיות חבר של מישהו, זהו המתנה הטובה ביותר שיכולת לתת לו .
אני הולך לספר לכם סיפור…” הסתכלתי עליו, לא מאמין למשמע אוזני כששמעתי שהוא מספר את הסיפור של היום בו הכרנו.
הוא סיפר שהוא תכנן לברוח באותו יום כשפגש אותי. הוא סיפר איך הוא רוקן את כל הארונית שלו וניקה אותם כדי שאמא שלו לא תצטרך לבוא לנקות לאחר מכן ולסחוב את הספרים שלו. הוא הסתכל אליי וחייך חיוך קטן ואמר: “למזלי , ניצלתי , החבר שלי הציל אותי מלברוח”.
שמעתי את הרחשים בקהל בשעה שהבחור החתיך , הפופולרי והמוצלח הזה, מספר על הרגע החלש ביותר שלו. וכמה חשוב היה שאני הייתי בדיוק בסביבה בשביל להרים ולהציל אותו.
נקודה למחשבה
אף פעם אל תמעיט מהעוצמה של של הפעולות שאתה עושה, כי אלו הן פעולות שיכולות לשנות את חייו של אדם לטובה או לרעה.
“חברים הם מלאכים שמעמידים אותנו על הרגליים כאשר הכנפיים שלנו שוכחות כיצד לעוף” אך חשוב שנדע לבחור מי מקיף ונמצא איתנו ומסביבנו.
פרשת השבוע פרשת חוקת
הפרשה מציינת את פטירתם של מרים ואהרון, שני האחים הגדולים של משה, המנהיגים של בני ישראל במדבר. בפרשה נאמר שהתורה היא “חוקה”:“זאת חוקת התורה” ומשה, אהרון ומרים היו הצדיקים שתיווכו, הובילו ושמרו על בני ישראל במדבר.ברגע שמרים נפטרה, נוצר חלל. אין מים. יש צמא. רש”י מסביר שכל המים שהיו להם כל הדרך, היו בזכותה. מרים היא מקור החיים, עוד כששמרה על אחיה משה ליד היאור ואח”כ כשהובילה את הנשים בשירתן, בשירת הים. ועכשיו אחרי פטירתה אין מים.
‘וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ, וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.
‘ובפטירת אהרון – מייד “ויבוא הכנעני”. אהרון היה אחראי לענני הכבוד שמגנים על העם, וברגע שנוצר חלל – האויב מגיע.אהרון ומרים שמרו על בני ישראל. הם חיזקו והגנו עלייהם בדרכם קדימה במדבר.
עד כמה הסביבה משפיעה עלינו?
- עד כמה הסביבה מעכבת או מצמיחה?
- עד כמה האנשים סביבכם שותפים ומפרגנים לדרך, למסע, לשליחות, לחלומות או שהם מורידים אתכם?
חשוב שנקיף את עצמנו באנשים שמשפיעים עלינו לטובה,שעוזרים ומובילים אותנו קדימה.
כמה חשוב שנדע לבחון מי יכול לרומם אותנו ולהושיט לנו יד ואפילו רק להיות שם ופה בשבילנו, מבלי לשפוט, לבקר או לתת עיצה.
פשוט להיות נוכח ולהקשיב.
פיקחו עיניים ולימדו להקיף סביבכם את מי שנכון שיהיה שם בשבילכם ועבורכם. את האנשים שתוכלו ללמוד ולהתעצם דרכם ואיתם, כי לכל אחד ואחת יש תפקיד פה להאיר בעולם הזה.