תגידו, קרה לכם פעם שרציתם לעשות משהו וחיכיתם לרגע המתאים? או שהיה לכם רעיון (גאוני) וחיכיתם שהאחר יעשה את הצעד הראשון בשבילכם או לפחות יראה התעניינות קטנה? ואולי גם פיספסתם משהו בדרך הזו? על זה הסיפור !
פעם הלך איש לבקש צדק. הוא הגיע לארמון המשפט. בפתח הארמון עמד שומר עם פנים זעופות.
האיש חשש לפנות אליו ולכן חיכה שהשומר יפנה אליו ראשון.
מכיוון שהשומר לא פנה אליו החליט האיש לשבת ולחכות בפתח הארמון. הוא אמר לעצמו שבטח השומר יבין שהוא רוצה להיכנס והוא יפנה אליו ראשון. וכך ישב האיש וחיכה.
חלפו ימים, חודשים ושנים והאיש המשיך לחכות מול שערי ארמון שהשומר יפנה אליו ראשון. עשרות שנים חלפו להן והאיש שהזדקן וחש כי ימיו ספורים אזר אומץ פנה אל השומר ואמר לו “באתי לכאן לבקש צדק לפני כמה שנים מדוע לא נתת לי להיכנס?”
“אני לא נתתי לך להיכנס?” ענה לו השומר בפליאה?
אתה מעולם לא פנית אליי , השערים היו פתוחים לרווחה וכל שנותר לך לעשות הוא לדחוף אותם ולהיכנס פנימה” (פרנץ קפקא)
נקודה למחשבה
תעוזה אומץ מכירים את המילים האלו?
אם תחכו לרגע המתאים שלא ברור אם הוא יגיע וגם כשיגיע האם תראו אותו?
או שתחכו שהאחר יעשה את הצעד הראשון, אתם עלולים להפסיד. או שמישהו אחר יעשה זאת במקומכם.
איש אינו יכול לפתור לנו את הבעיות. וגם אם אמרתם, ביקשתם ונענעתם בשלילה זה לא אומר שהצד השני לא רוצה. שימו לב למילים שאמרתם, לדרך לטיימינג. לימדו מהם כיצד להתנהל בפעם הבאה, כי אולי יום אחד תקבלו מהם את הכן.
וחישבו רגע, עד כמה אתם פוגעים ומתעכבים בהגשמת מטרות, חלומות ובכלל בהתקדמות, בהתפתחות ובחלומות שלכם, כי רק חיכיתם לאחרים שיעזרו לכם להגשים אותם ושיתנו לכם את הדחיפה הראשונה שלא בטוח בכלל שאתם זקוקים לה?
הבחירה היא שלכם איך לפעול ולהגיב: האם לחכות או לקחת את שרביט האחריות ולעשות.
כי אם אף פעם אין זו אשמתכם ואתם לא מקבלים אחריות -תישארו הקורבן.
אז אם יש לכם רעיון, פיתחו אתם את דלת הכניסה ותגלו שבצד השני… “האחרים” מחכים לכם שרק תגידו, תבקשו , תניעו ותצעקו לעולם את מה שיש לכם לומר.