איך לשחרר כעסים?

איך לנהל עוצמות של כעס ולא להגיב על אוטומט

איך להיות פחות עצבני בימים אלו?

7 עיצות איך להיות פחות עצבני ?

הילדים כועסים עליכם? אתם דואגים בגלל הפרנסה? הזום כבר מייאש, מערכות החינוך, ההפגנות מסביב , המציאות החדשה , אולי גם שיעמום מלחיצים אתכם ומחשבות מעכבות מסחררות אתכם?
ולמרות כל זה, איך אפשר להיות פחות עצבני בימים אלו?

שימו לב, שאלו הם מצבים של חוסר צדק. ואת האמת,לא ניתן להיפטר מהמציאות, ממצבים או מאנשים מכעיסים, אך בהחלט ניתן ללמוד לשלוט בתגובות שלנו.

כעס מגיע בעוצמות שונות. מעל הכעס יש עוצמה גבוהה יותר של זעם ואפילו התפרצויות זעם. ומתחת לכעס יש זעף. ראשית חשוב לדעת מול איזה רגש אנו מתמודדים ומה עוצמתו כדי שנוכל להפחית 'ווליום' ולבחור איך להגיב אחרת.

שיטות להרגעת עצבים ולשליטה בכעסים

7 עיצות איך להיות פחות עצבני:

  1. הפחיתו את התגובה האוטומטית ושימרו יותר על איפוק

רגע לפני שהכעס מתפרץ, 'נישמו עד עשר' ותרגלו את 'שיטת הרמזור' בשלושה צבעים:

באדום עיצרו ואל תגיבו.

בכתום שימו לב איך אתם יכולים להגיב. מה הרווח, מה ההפסד והאם אני רוצה להגיב ולהיות חכם, או צודק?

בירוק ביחרו איך להגיב

  1. עצרו הכל 'פרייז'

עיזבו את אזור הסיטואציה ותעשו פעולה מסויימת כגון לשתות כוס מים, לשמוע מוסיקה, לקפוץ וכד'

כשאנו עוזבים את "אזור הכעס" ומבצעים פעולה מסויימת זה מאפשר לנו להפחית את עוצמת הכעס .

מוסיקה יכולה להפחית כעס, לחץ וחרדה, כי מוסיקה היא טריגר לשינוי מצב רוח ויכולה לשנות מצב רוח.

  • הסתגלות למצב הקיים לקבל את המציאות

הבחירה שלכם האם להיות במרמור ולהאשים כל דבר שזז סביבכם, או לקחת אחריות וליצור תנועה. לא ניתן לחזור אחורה בזמן ולשנות את מה שקרה. שימו לב למילים ולמחשבות שלכם אשר מחזירות אתכם אחורה לעבר, לכעסים, לשיפוטיות לשנאה ולאשמה. התמקדו פה ועכשיו ובמה אפשר לעשות, כי תמיד יש עוד ברירה. כי אם לא נעשה כאלה צעדים הכעס והעצבים ימשיכו לנהל ולהשתלט על החיים שלנו.

  • הקשבה

הקשבה לעצמנו ולאחרים מפחיתה כעסים

האם ניסיתם פעם להקשיב למישהו במלוא תשומת הלב?

להקשיב ללא שיפוטיות ומבלי לחשוב תוך כדי איך להגיב?

להקשיב ללא הצורך לתת עצות או להחליט מה טוב בשביל האחר?

ולהקשיב מבלי לרכל אחר כך מאחורי הגב ולהעביר את המידע הלאה?

הקשבה, זה להיות עם האחר ללא קשר אם אני מסכים לדבריו. לכבד ולקבל את העובדה שזוהי המציאות שלו וכך הוא תופס את העולם.

  • להתחיל את יומכם ברגל ימין

התחילו את היום נכון. לתחילת היום שלנו יש השפעה על מהלך כל היום. רבים מתחילים את שגרת יומם מהרגע שבו הם פוקחים את עיניהם בבדיקת הודעות, מיילים ועדכונים אחרונים של חדשות מלחיצות שגורמות לכעסים, עצבים ומצב רוח ירוד.

  • גלו חמלה

חמלה הוא אחד הרגשות המרפאים ומאפשרת לקבל את העובדות של מה שקרה באותה סיטואצייה מבלי לשפוט את עצמנו, או את אדם אחר. כשאנחנו בחמלה, אנחנו לא ממהרים להאשים, כפי שהתרגלנו לעשות אלא מחפשים ואף יכולים לראות את האנושי שבמצב ולהגיב אחרת.

אין זה אומר שאני מצדיק את התנהגות האחר או נותן לגיטימציה למעשה, אלא אני "נכנס לנעלי האחר' ומבין שהוא התנהג בצורה שגוייה לפי המציאות וארגז הכלים שהיה באותו הרגע ברשותו.

  • זמן לעצמי

ביחרו זמן שבו אתם עושים משהו למענכם. כגון: קריאת ספר, התעמלות, הקשבה לפודקאסט, הליכה, ריצה, מפגש עם חברה וכד'. זמן לעצמי מאפשר לנו "להטעין את עצמנו" ולהפחית עצבים וכעסים.

לסיכום


זיכרו אתם לא חייבים לקבל 'מתנה' שעלולה להזיק לכם ממישהו אחר. תמיד יש לכם את האפשרות להשאיר אותה אצלו

"מספרים על סמוראי זקן שגר בכפר נידח. אחרי שנים של התבודדות, החליט להעביר את התורה לדורות הבאים והזמין אל ביתו צעירים רבים.

יום אחד, הגיע אל הכפר לוחם שהיה ידוע ברוח לחימה חסרת מצפון ופשרות.

הלוחם הצעיר מעולם לא הפסיד בקרב, ואחרי ששמע על המוניטין של הסמוראי הוא בא להביס אותו.

תלמידיו של המורה הזקן ניסו לשכנע אותו אחרת, אבל הזקן נענה לאתגר. ביום למחרת נאספו כולם בכיכר העיר. הסמוראי ניצב במקומו ללא ניע ואילו הלוחם הצעיר החל לכתר אותו ולהתגרות בו.

הוא זרק לעברו אבנים, ירק בפניו, צעק עלבונות ואפילו העליב את אבותיו. במשך שעות, הוא לחץ ודחק בסמוראי, אבל הזקן נשאר אדיש ולא שלף את חרבו. בסופו של יום, תשוש ומושפל, הלוחם הצעיר אסף את חפציו ועזב את הכפר.

תלמידיו של הזקן, מיהרו אליו בסוף הקרב ושאלו בפליאה "איך יכולת לשאת בעלבון הזה?

מדוע לא שלפת את חרבך, ולו רק כדי להוכיח לנו שאינך פחדן?"

הביט בהם הזקן וענה: "כשאדם בא אליכם עם מתנה ואתה לא מקבלים אותה. למי שייכת המתנה?"

"למי שניסה לתת אותה", ענו התלמידים.

"ככה זה גם לגבי קנאה, כעס ועלבון" ענה הזקן. "אם אתם מתעלמים מהם ולא לוקחים אותם ללב, הם נשארים אצל מי שנושא אותם" (מקור לא ידוע)

ולכן,  כשמישהו מתפרץ עלינו, כועס, נותן ביקורת , מאשים או אומר מילה לא במקום רובינו לא תמיד מסוגלים לפעול כמו הסמוראי הזקן שבסיפור. אנחנו לוקחים ב 2 ידיים את ה"מתנת הכעס" שמישהו אחר נתן לנו וברגע אחד נדבקים ופוגעים בעצמינו.

זיכרו, אתם לא חייבים לקבל משהו של מישהו אחר שמזיק לכם.

ואם אתם ממש עצבנים על מישהו חייכו אליו עשו בשבילו משהו נחמד זה רק יפתיע ויפתח את הלב של שניכם.

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

שפת הסליחה

"נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהילים ל"ד)

סליחה היא תקשורת. שפה סליחה חדשה שבה אנו לומדים
לדבר ולהתנהג אחרת בחיי היום יום ומתומצתת במשפט זה

בשפת הסליחה חשוב שנשים לב יותר למילים שאנחנו אומרים, לסיפורים שאנחנו שומעים, לפרשנות ולשיפוטיות שנותנים. אנו מודים אם טעינו או פגענו, ניקח אחריות, נגלה חמלה וסליחה לעצמנו, לקרובים לנו ובמיוחד לאנשים ששונים בדעותייהם משלנו. כן, נעצור, נתבונן ונהקשיב ונעשה טוב כל יום יותר.

כי שפת הסליחה היא כלי ניהולי, ריגשי רוחני ואסטרטגי שהופך לחלק ממני בכל ההתנהלות שלי בחיי היום יום.

סליחה

יש האומרים שסליחה היא המעלה הגבוהה ביותר, מה שבטוח, זה שהיא משחררת ומאפשרת לדברים לזרום. סליחה היא בחירה להסתכל קדימה ולא להיתקע במקום.

היכולת שלנו לבקש סליחה ולסלוח מאפשרת לנו לשחרר את האגו ולקחת אחריות, כי באמצעות הסליחה אנחנו מוותרים על המקום השופט- "אתה טועה, אני צודק" ומבינים שכולנו אנושיים ועושים טעויות.

באמצעות הסליחה אנחנו צומחים, רואים את הטוב, הופכים למשוחררים ויכולים לאהוב ולהתקרב.

מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועזב ירחם" (משלי כ"ח, י"ג)

אדם שמנסה להסתיר את מעשיו הרעים ומכחיש אותם סופו שהוא יתפס בשקרו. אבל אם הוא מודה שלא נהג כראוי ומתחרט על כך, ירחמו עליו ויקלו מעליו את חומרת מעשהו.

לפי הרמב"ם שלושה דברים שאדם צריך לעשות כדי 'לשוב בתשובה' על מעשה שעשה:

  1. עזיבת החטא- להבין מה קרה. להיות מודע למעשה שנעשה
  2. חרטה– להביע חרטה להבין מה קרה שם. מה גרם לי לפעול בצורה כזו ולבקש סליחה אמיתית שיש בה הבנה וקבלה
  3. תיקון וקבלה לעתיד– לכל מעשה יש מחיר ואם פגעתי עליי לשלם את המחיר. לעיתים המחיר כבד לעיתים הוא קל, אך חשוב שנדע לסלוח לעצמנו לגלות חמלה ולהבין שטעינו ויש פה לקח חשוב שנלמד ממנו.

אנו מבינים שהאחרים מתנהלים על פי המציאות וארגז הכלים שיש ברשותם. אין זה מצדיק את הפעולה שעשו אך אין לנו "מפתח סודי כדי להבין מה קרה באותו הרגע שגרם להם להגיב.
אנו נוטים לשפוט בקלות רבה אחרים, להדביק תוויות במקום לראות את הטוב שבהם.
שלא תבינו לא נכון , זה לא אומר להסכים עם ההתנהגות שהייתה , זה רק אומר לקבל שזה קרה, להשלים ולקבל ארועים שקרו או אנשים שפגעו .אומרים שהשינוי שלנו מתחיל מבפנים .אם נשנה את נקודת המבט שלנו ,המציאות שלנו תשתנה בהתאם.

כולנו בני אדם אנושיים שטועים. שלעיתים אומרים דברים מבלי לחשוב. כן, דברים פוגעניים קשים ומכאיבים.
ויש מחיר לכל מעשה אך מי אנחנו שנשפוא אחרים. ונדע מה באמת עבר עלייהם באותו הרגע.
ואם הם לוקחים אחריות ומביעים חרטה עמוקה האם אין פה הצדקה לחמלה?

חמלה

חמלה מורכבת מהבנה, קבלה וסליחה
חמלה מפחיתה רגשות אשמה וביקורת עצמית ויוצרת חוסן נפשי

חמלה הוא אחד הרגשות המרפאים ומאפשרת לקבל את העובדות של מה שקרה באותה סיטואצייה מבלי לשפוט את האדם עצמו. כשאנחנו בחמלה, אנחנו לא ממהרים לשפוט, כפי שהתרגלנו לעשות אלא מחפשים ואף יכולים לראות את האנושי שבמצב ולהגיב אחרת.
אין זה אומר שאני מצדיק את התנהגות האחר או נותן לגיטימציה למעשה, אלא אני "נכנס לנעלי האחר' ומבין שהוא התנהג בצורה שגוייה לפי המציאות וארגז הכלים שהיה באותו הרגע ברשותו.

צעד ראשון לפיתוח חמלה

חישבו על אדם שפגע בכם, איכזב או הכעיס.
רישמו על דף את כל התכונות הטובות שיש בו. התאמצו והאירו בפנס על מה "כן טוב בו" במקום מה ש"לא־ בסדר" בו". אף אחד לא יודע באמת מה עובר לאדם בלב. קל מאוד לשפוט בן אדם ולחשוב שיש לנו מפתח סודי למוח שלו.
הביטו ברשימה של "היש" במקום "האין" כי מבט קרוב לסליחה וחמלה זו הזדמנות נהדרת להסרת חסמים, משקולות, כאבים והרבה שיפוטיות כלפי אחרים. זו התחלה נקיה וזיכרו: 'לטעות זה אנושי, לסלוח זה אלוהי' אלכסנדר פופ

אדם ניכר בכוסו כיסו וכעסו (גמרא רבי איליעי)

בכיסו= בצניעותו, התגברות על חמדנות וראיית הפשטות

בכוסו= התגברות על הייצר

בכעסו– במילים בענווה באהבת הבריות בדרכי שלום

מחשבות

אי אפשר למנוע ממחשבות להיכנס לראשנו, אך אפשר למנוע מהם לבנות בתוכנו קן
לא ניתן לשכוח/להחליף חוויות ניתן לאורר לחשוף לנקות ולסלוח כדי לפנות מקום למשהו חדש. המחשבות שלנו לגבי העבר/כאב הם זכרונות. אי אפשר לשנות זה קבוע. הדרך להמתיק הוא לסלוח ולגלות חמלה.

הקשבה

הקשבה היא הצעד הראשון כדי להתחיל לדבר בשפה אחת!
האם ניסיתם פעם להקשיב למישהו במלוא תשומת הלב?
לקשיב ללא שיפוטיות ומבלי לחשוב תוך כדי איך להגיב?
להקשיב ללא הצורך לתת עצות או להחליט מה טוב בשביל האחר?
ולהקשיב מבלי לרכל אחר כך מאחורי הגב ולהעביר את המידע הלאה?

הקשבה, זה להיות עם האחר ללא קשר אם אני מסכים לדבריו. לכבד ולקבל את העובדה שזוהי המציאות שלו וכך הוא תופס את העולם.

איך עושים זאת ,איך מקשיבים? כמה עקרונות בסיסיים: 

שימרו על קשר עין. הביטו באחר גם אם זה דרך המכשיר הסלולרי
גלו סבלנות והקשיבו עד הסוף מבלי לקטוע ולהפריע לדבריו
אפשרו לאחר להביע רגשות
אפשרו לאחר להיות גם בשקט
תנו לאחר לסיים את דבריו מבלי להפריע
הימנעו מלתת עצות, ביקורת, שכנוע או שיפוטיות
במידה והאחר מבקש תנו משוב – חיובי
 
וזיכרו, הקשבה היא במבטים ובמילים ללא מילים. תהיו נוכחים בשביל האחר וזיכרו שזו שפת תקשורת ואחד מאבני היסוד בכל מערכת יחסים.

"בקש שלום ורדפהו בקש שלום במקומך ורדפהו במקום אחר" רש"י

לפעמים, מבחינתנו, זה מובן מאילו שאנחנו מדברים הכי ברור שאפשר וזה האחר שלא מבין אותנו. וכשאנו שומעים את האחר אנו לא תמיד מצליחים להקשיב לו ולקבל את דעותיו של הקרוב וגם של הרחוק השונה מהדיעות שלנו.

לצאת מהאזור המוכר ולעשות שלום במקום אחר ששם שונים אחרים מאיתנו!

שפת הסליחה מורכבת ממילים טון דיבור ושפת גוף

סליחה מאפשרת לנו להסתכל קדימה ולא להיתקע בזכרונות העבר שעלולים לגרום לנו לרגשות מעכבים ומורידים כלפי עצמנו וכלפי אחרים להשלים עם המציאות, לחשוב איך להגיב ולפתח חמלה עצמית וכלפי האחרים.

שיפוטיות

בשפת הסליחה אנו לא ממהרים לשפוט את האחר או לתת פרשנות רק לפי נקודת המבט שלנו.
שימו לב, עד כמה אנו פועלים, חושבים, מדברים ומתנהגים על אוטומט מבלי לחשוב לרגע. כמה רכילות ולשון הרע מכערות את עולמנו ויוצרות שנאה. עד כמה אנו נוטים להסיק מסקנות מהר מידי לפני ששואלים, בודקים או מאמינים לכל מה שאנו שומעים. כמה חברים אנחנו מפספסים בדרך בגלל שפיטה וביקורת שגוייה ובגלל שאיננו עוצרים להכיר אותם? מה יוצא לנו מזה שאנו מדברים רעות על אדם אחר והאם אנחנו היינו רוצים שידברו עלינו כך מאחורי הגב?

בשפת הסליחה אנו לא ממהרים לשפוט את האחר או לתת פרשנות רק לפי נקודת המבט שלנו.


אנו מעבירים את הסיפור בשלושת המסננות של סוקרטס:

אם קיבלתם מידע או הערה מאנשים אחרים על אדם קרוב לכם, או שפרשתם לבד את התנהגותו, לפני שאתם רצים להגיד ולהאשים אותו ב… תעבירו את המידע שיש ברשותכם 'בשלושת המסננות של סוקרטס'. אם זה עבר תאמרו לו… אם לא בחרו האם לשחרר!


המסננת הראשונה היא המסננת של האמת – שאלו את האחר: 'האם אתה בטוח שמה שאתה עומד לספר לי הוא אמת?' תבררו לפני הפרשנות.
המסננת השנייה היא המסננת של הטוב– 'האם מה שאתה עומד לספר לי על … הוא דבר טוב?' האם המידע שיש לכם זה דבר טוב? דייקו במילים ובמחשבות


המסננת השלישית היא המסננת של הנחוץ- 'האם באמת נחוץ שתספר לי את הדבר ששמעת על…' האם זה יהפוך את חייכם לטובים יותר? זה תורם לכם, מקדם, מועיל או נחוץ?

בניית ארגז כלים לכל החיים

סליחה זו שפה, דרך חיים יומיומית- סליחה יומיומית

כשמאמצים דרך חיים, שפה חדשה, אנחנו בונים לעצמנו ארגז כלים דמיוני שצמוד אלינו בכל רגע. ויש בו כלים מתאימים איך להתמודד עם מצבים שמוציאים אותנו מאיזון.

מצבים כגון פרידות, משברים, אכזבות ומרגשות שונים כאשמה, חרטה, פספוס, געגועים, פחד ועוד ועוד

"בדרך שאדם רוצה בה מוליכין אותו" חז"ל


לרוב, אנו יודעים בתוכנו מהי הדרך הנכונה עבורנו, אלא שגורמים כמו: אגו מנהל אותנו, לחץ חברתי שמופעל עלינו או שיקולי כספיים, אז אנו טועים ופועלים בניגוד לתחושותינו הפנימיות.בחיי היום יום, אנו מקבלים כל כך הרבה תמרורי אזהרה אשר אומרים לנו להימנע מדברים שלא מבטאים את האני הפנימי שלנו את הערכים
ובכל זאת אנחנו מחפשים את התירוץ למה זה כן נכון לנו.אז בתוך כל משבר, תמיד קיימת אפשרות לצמוח ולראות ברכה ומשהו טוב.הכל תלוי בגישה ובעשייה שלכם . יש אנשים שיקחו את המשבר ויראו בו הזדמנות ויתעלו אותו לצמיחה מחודשת, ויש את אלו שישקעו במרה שחורה.

סליחה והתפתחות

בסליחה אנחנו עוזבים משהו כאשר אנו משחררים ונוטשים את האשמה הקשורה לזכרונות. ובהתפתחות אנחנו מתירים קשק של חבל שמעכב אותנו וכך גודלים וצומחים.

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

סליחה

סליחה

בואו נודה על האמת. לא קל לבקש סליחה ולסלוח. הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם היא לרצות להרגיש טוב ולהיות צודקים. כשאנחנו מבקשים סליחה אנחנו מכירים בזה שעשינו משהו לא בסדר, שפגענו באדם השני, וההכרה הזו היא לא הכרה נעימה. ואם סלחנו, מה זה אומר עלינו? שהקטנו את עצמנו, שויתרנו? הרצון הבסיסי שלנו להרגיש טוב עם עצמנו גורם לנו הרבה פעמים לשכנע את עצמנו שאנחנו צודקים ולמה אין צורך שנבקש סליחה או נסלח.

מה קורה כשלא סולחים? רעל כעס משקולות זולל שמחה

חוסר הסליחה פוגע בבריאותנו- כאשר אדם עושה לך משהו רע, המעשה שלו נגמר, אך הכאב נשאר אצלך, אתה סובל ממנו. והכאב הזה עושה אותך כאדם פחות שמח, אולי יותר ביקורתי, מתעצבן בקלות, עייף, קצר רוח ועם פחות מוטיבצייה ואהבה בעולם. הסליחה היא יכולת לשינוי, ואם תוכל לסלוח אתה יכול גם לקבל את חייך במתנה.כל עוד יש בלב שלכם כעסים, חווית אי צדק וחוסר סליחה זה זולל שמחת חיים ואין מקום להכיל דברים חדשים בחיים

מה זה סליחה עצמית?

בחיים אנו נתקלים בהמון מכשולים, חווים כאב, כי מישהו העליב, הקטין, פגע או נפרד מאיתנו. זו הנקודה בה "הסליחה האחרת" נכנסת לתמונה: הסליחה העצמית, זה הרגע שבו אנחנו מבינים שסליחה לא צריכה לבוא מהאדם האחר אלא מעצמנו!

במערכות יחסים אנחנו כל כך רגילים להתלונן על האחרים ולהאשים אותם במקום לקחת אחריות ולהבין שרק אדם אחד יכול להיות אחראי על האושר שלכם וזה אתם. זו ההזדמנות שלכם לבחור ולהחליט אם להמשיך באותה המחשבה והכעס במקום להתקדם לסלוח ולשחרר, כי  הסליחה היא בשבילנו ועד שלא תסלחו לחלוטין, תהיו כבולים בשלשלאות.

אתר סליחה

סדנת סליחה

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

חודש הסליחות- הכנה ליום כיפור

חודש הסליחות- הכנה ליום כיפור

חודש אלול כבר כאן. "חודש הסליחות", כך הוא נקרא וכך הוא נראה. חודש שבו המוני יהודים קוראים את הסליחות מדי לילה בחצות (או לפני בוקר), ובעיקר מבטיחים לעצמם ולאלוהים להשתפר, להשתנות ולהיות אנשים טובים יותר, כי "המלך בשדה", נותן לנו הזדמנות עכשיו להשתנות.

לעיתים מחשבה זו מקוממת, כי התפיסה שיום כיפור, מקל עלינו ומאפשר לנו פעם בשנה "בדחיפה קלה" לבקש סליחה ולסלוח, דבר שאנו לכאורה צריכים לעשות במשך כל השנה.

אמנם, מלמדים אותנו שעל עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר ובכל זאת ישנה מחשבה מרגיעה ונוחה שיום כיפור וחודש הסליחות ינקה את המצפון שלי. מעין תרופת פלא שבשביל לקבל אותה עליי לקרוא סליחות כל החודש, לצום ביום כיפור, לנעול נעלי בד, ללכת לבית כנסת ובסיום הצום בין רגעי התה לעוגייה להיות גאה בעצמי שכל מה שעשיתי נסלח ושהצלחתי השנה להתנקות ולהתחיל שנה חדשה ורגועה יותר.

אבל, כשאנו עושים פעולה מסויימת רק כי "אמרו לנו", כי "צריך" וזו המסורת, משמעותה של אותה פעולה מתערער מעט. היא לא נעשית מהלב ממקום אמיתי וטהור ולכן מאבדת מחשיבותה.

והחודש 'בתפריט היומי' מוגשת הסליחה!

ימים אלו הם גם ימי הצפה ברשתות החברתיות ובעיתונות ועמוסים במאמרים ומחקרים המספרים לנו עד כמה מזיקים, בעיקר לנו, העלבון, הטינה, הכעס והנקמה. עד כמה עלינו להשתדל יותר לסלוח, לבקש סליחה אמיתית ולשחרר את הכאב והמשקולת שאנחנו סוחבים.
וזה מדהים, כי אם תחשבו על זה מוגשת לנו החודש על השולחן בארוחות הבוקר, צהריים וערב מנה יומית של סליחה. היא מוזכרת בכל מקום וכל שנותר לנו היא לאמץ וליישם.

חודש אלול, חודש הסליחות, איך מתכוננים למעבר מהקיץ לימי התשובה?


כמה כלים פרקטים כדי להתחיל ולהיכנס לאווירת הסליחות וליום כיפור:

  1. צרו שיח יומיומי על הסליחה. הניחו גם אתם את הסליחה על סדר היום המשפחתי
  2. הפסיקו להשתמש במילה סליחה בתדירות גבוהה שלא לצורך- יש מקרים שאינם דורשים סליחה. אם לא הספקתי להגיב לך על ההודעה שנשלחה אלי זה לא בגלל שלא אכפת לי אלא, זה בגלל שהייתי בסרט עם הבן שלי, או בקניות בסופר או שעזרתי לאמא שלי. תאמו ציפיות עם האחר והסבירו לו. במקרים כאלה אין צורך לבקש סליחה, כי לא עשיתם משהו רע לצד האחר והשימוש השכיח במילה הזו מאבד מחשיבותה.
  3. סגלו מנהג קבוע בכל פעם שיש אירוע שמוציא אותנו מאיזון, יוצר כעסים, הרגשת טינה, שינאה, עיצרו. אל תגיבו ישר. תסגלו 3 צעדים פרקטים שאם תתרגלו אותם ברציפות במשך שבועיים כמות המחשבות השליליות שלכם תפחת ותאמצו ייכולת גדולה יותר לחמלה וסליחה בעיקר כלפי עצמכם.

הפסיקו להתווכח עם המציאות
לזמן יש משמעות אחת כאן ועכשיו. מה שהיה, היה. לא ניתן לשנות את העבר. סליחה מתחילה בצעד ראשון שהוא בא לשחרר את המאבק לשינוי העבר. אין זה אומר שאני מצדיק או נותן לגיטימציה להתנהגות האחר, אלא ההשלמה שלי עם המציאות מאפשרת לי לבחון את הסיטואציה, ללמוד מטעויות, לקחת אחריות ולהפסיק להתעסק בכאב שעלול לעצור ולעכב אותי בחיים.

לספור עד -10 לא להגיב על אוטומט ולעבור מחיי תגובה לחיי בחירה
ברגע שאירוע כלשהו מבזיק במוחנו, מיד אנו שוקעים ומתבוססים בו, מסרבים לשנות את תחושת הכעס והטינה האיומה הזו כאילו זה 'אוצר' מיוחד שחשוב לנו לשמור בכספת של עצמנו. יתרה מכך, אנחנו מגינים עליו ויורים חיצים לכל מי שמנסה רק להתקרב ולעזור. אך "האוצר" הזה, הוא אבן ומשקולת כבדה. הוא פוגע בעיקר בכם ובעוצומות גדולות. הוא זה שמעכב את חייכם ומסיח את הדעת על מה שבאמת חשוב. העצירה וההתבוננות לפני שמגיבים, מאפשרת לנו לבחון תגובה אחרת ולסגל כלים לניהול רגשות.

ריפריימינג – הסתכלות מזווית אחרת על מה שקרה
עלו "למרפסת" דמיונית והביטו על הסיטואציה מלמעלה. היכנסו לנעלי האדם האחר ונסו להבין מה היה שם. אמנם זה לא פשוט במיוחד שרגש הכעס בוער אצלנו.
אך אם תתרגלו ותתאמצו פעולה זו, תגלו אולי שהאדם האחר, לא פגע בנו במכוון כדי לעשות לנו משהו רע. התנהגותו הייתה מתוך הגנה על עצמו ודרך ההתמודדות שלו על חייו ומעשיו. אין זה כלל קשור אליכם ולא מכוון נגדכם. הסיטואצייה הביאה אותו להגיד מילים לא במקום או לעשות מעשים שבתוצאה שלהם גם פגעו בכם.
אין זה אומר שזה מוצדק, אך בהחלט זה אומר שלא שווה לכם לסחוב כאב וכעס שאינו שייך אליכם.

הסליחה היא הזדמנות במיוחד עכשיו בחודש הסליחות, לפתוח דף חדש,ולהתחיל מחדש
(סוג של ריסטרט)


קחו את "מנת הסליחה היומית" שמוגשת לכם כעת בחודש הקרוב ותאמצו גישה לחיים שבה הייכולת לחמלה תגדל מיום ליום ותאפשר לכם לסלוח, לבקש סליחה ולחיות טוב יותר.

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

האם יום כיפור הוא מותג ישראלי?

האם יום כיפור הוא מותג ישראלי?

מהו מותג?

מותג הוא הבטחה, רעיון גדול, "משהו" שמבדל ומייחד. כשקיים מותג, מספיק שנגיד את שמו וישר נדע עליו תכונות נוספות מבלי להוסיף מילה. כי מותג הוא ציפייה והוא מייצג ערכים, תכונות, תועלות, תרבות, אישיות והרגלים. מותג הוא תהליך שלרוב לא נולד ביום אחד. הוא יוצר מודעות, התנסות, מקובלות העדפה ונאמנות. המותג משדר עקביות ואמינות, שיוך והזדהות. וכך גם יום כיפור.

יום כיפור הוא יום מיוחד, שיוצר תחושות מעורבות . רבים, חשים רגשות מעורבים שבאים לידי ביטוי בחשש מהצום, חוסר נוחות להתעמת מול "הסליחה", ציפייה לשנה החדשה ולהרגשת הניקיון, תפילות, חלומות, חרטות ובדיקה אישית שלעיתים אף יוצרת ובונה "תכנון מסלול מחדש".

יום כיפור הוא מותג בעל מאפיינים מובילים, כי יש משהו שונה ביום כיפור שמאחד את עם ישראל.

מספיק לומר "יום כיפור" וישר נדע את המשמעויות העיקריות ותכונותיו של יום זה.


ראשית נושא "הסליחה"- לבקש סליחה ולסלוח. לא כולם עושים זאת במהלך השנה ויום כיפור מאפשר לכולנו לערוך חשבון נפש לקראת השנה החדשה. סליחה– היא המסר וההבטחה הברורה של המותג "יום כיפור". סליחה מקבלת משמעות עוצמתית ועמוקה: סליחה בין אדם למקום, סליחה בין אדם לחברו, סליחה מעצמי וחשבון נפש גדול שבו אנו מנתחים את השנה שחלפה. חודש אלול פותח את חודש הסליחות והסליחה מקבלת מקום של כבוד בחודש זה..


חשבון נפש– ביהדות זהו חודש של חשבון נפש, על השנה שעברה והכנה לקראת השנה החדשה, לכן נהוג לומר בו סליחות. בחודש הסליחות יש הזדמנות לפקוח עיניים להקשיב ולהסתכל. לבדוק מה טוב לנו ומה פחות. מה תוקע ומעכב אותנו בחיים, למצוא זוגיות, להתקדם בעבודה, להיות יותר עם הילדים, להגשים חלומות, לפרוץ להיפרד, לשחרר ולסלוח לעצמנו. לא לפגוע בעצמנו ולהתעסק עם מה שמעכב אותנו ולהמשיך הלאה.


אחדות– ישנו תאריך קבוע בלוח שנה המשותף לכולנו המועד שלו ידוע: כולנו יודעים מתי יוצא יום כיפור (בין ראש השנה לסוכות) וכולנו יודעים מתי מתחיל חודש אלול, חודש הסליחות. חודש אלול כבר כאן. "חודש הסליחות" ובפועל זה אומר שאנו, היהודים קוראים את הסליחות מדי לילה בחצות (או מדי יום לפני בוקר), ובעיקר מבטיחים לעצמם ולאלוהים להשתפר, להשתנות, להיות אנשים טובים יותר בשנה הבאה.


זהו יום שבו אני לעצמי, כי יום כיפור מאפשר לנו פעם בשנה להיות עם עצמנו, לחקור, להתבונן, להקשיב ולסלוח. כולם יודעים את זה: אלו שמעבירים את היום כולו בתפילות בבית הכנסת, ואלו שצמים בבית עם ערימת עיתונים וגם אלו שלא צמים. הידיעה הבסיסית הזו נמצאת אצלנו וברור לנו שזהו יום תפילה וצום שבו אנו זוכים לסליחה על חטאינו.


ייחודיות– אין יום כזה בעולם שהכבישים ריקים.


השקט– שגרת החיים שלנו לעיתים מלווה ברעשים ולחצים רבים. יום כיפור מאפשר לנו להרגיש שקט אמיתי בחוץ ובפנים. זו הרגשה מיוחדת לקום בבוקר לפתוח את החלון לשמוע את השקט.


זהות– ביום כיפור יש זהות משותפת, כולנו מרגישים יהודים- כל אחד ואחת בדרכו


המותג "יום כיפור", חי, קיים ושורד שנים רבות. בנוסף, ככל שעוברות השנים, ההתעניינות בו הולכת וגוברת. זהו יום שמאחד אותנו ,היהודים, וניתן למצוא אנשים דתיים, חילונים וחרדים ממגוון העדות והזרמים מתפללים בבתי הכנסת, עורכים סיורי הסליחות ולמרות שאין חוק האוסר על נסיעה ברכבים, ביום כיפור אחוז גבוה מהישראלים אינם נוסעים. אפילו קבוצות כדורגל בעולם מתחשבות בשחקנים הישראלים ומוותרים על משחקים ביום כיפור.



יום כיפור יכול להיות גם יום של שמחה. יום כיפור נתפס ליום של צום ותענית אך, למעשה הוא גם יכול להיות יום שמחה. על פי המקרא וחז"ל, משה רבנו שיצא בראש חודש אלול להר סיני וחזר לאחר 40 יום נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל וחזר עם לוחות הברית. זה הרגע הרגע בו למד עם ישראל "על בשרו" את משמעותה של הסליחה. על הכוח שיש לסליחה כמשחררת, מעצימה, מגשרת ומאחדת. ועל סיבה זו שווה בהחלט לשמוח. זהו  יום מיוחד ועוצמתי, יום שאחריו מרגישים "נקיים" יותר לקראת השנה החדשה.

סליחה

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

הכל לטובה? האמנם?!

הכל לטובה? האמנם?!

הכל לטובה?

מכירים את המשפט 'יום אחד תבין שמה שקרה לך הוא מתנה' – המשפטים המעצבנים האלו שבאותו הרגע אחרי פרידה, כישלון, משבר או אבדן שקורע את ליבנו מישהו בא ואומר לך משטים כאלה? ובאותו הרגע חוץ משחור בעיניים אתה לא באמת יכול לראות עוד משהו חיובי בגכל התמונה הזו.

כשאנו חווים משבר, פרידה, אבדן או כישלון באותו הרגע יש מסך שחור שמכסה את העיניים שלנו.

חשוב לזכור שבמצבים אלו ישנם 5 שלבים לתהליכי פרידה ואובדן. אלו הם תהליכים שברגע שאנו יוצאים משיווי משקל כל אחד ואחת עוברים אותם. בסוף התהליך בשלה החמישי אפשר לפעמים להבין מה למדתי על עצמי ואפילו להבין שכל מה שקרה לי… היה לטובה.

5 שלבים להתמודדות עם אבדן ופרידה

הכחשה והדחקה

הגנה הטובה לאבל היא הכחשה. הכחשה עוזרת להתמודד עם גודש של רגשות קשים כמו: כעס, עצב, צער, אשמה ובושה שבאים בעקבות האבל.

אל תתכחשו למה שאתם חשים. זה נורמלי לחוש עליות ומורדות. חשוב לזהות ולהכיר את הרגשות הללו גם אם הם כואבים עד בלתי אפשריים.

וכדי שתוכלו לצאת מההלם, עליכם לדבר ולשתף את סביבתכם במה שאתם חשים, גם אם זה קשה. הידיעה שיש אנשים נוספים שמודעים לחוויה שלכם, תתרום להפחתת תחושת הבדידות.

זכרו תמיד שיש עתיד לפניכם. נכון שהוא לא יראה כמו שתכננתם, אבל לא בהכרח גרוע מאיך שהוא היה יכול להראות אלמלא נפרדתם.

כעס

כעס הוא חלק חשוב בתהליך האבל. המתאבל עשוי לחוש זעם רב כלפי האחר בשל הכאב שנגרם על ידו/ה. לעיתים יעלה אף רצון לנקמה על הקושי שנגרם לו, גם במקרים של התאלמנות. יש להבין כי פרידה כואבת, פוגעת ומכעיסה גם כאשר מערכת היחסים לא היתה טובה. פרידה מכאיבה מאחר והיא מתקשרת לאובדן, ולא רק של מערכת היחסים אלא גם של חלומות משותפים ומחויבות. מערכות יחסים תמיד מתחילות מתוך רגש, ריגוש ותכניות משותפות לעתיד, וכאשר מערכת יחסים כזו נכשלת – החוויה מלווה באכזבה, סטרס, צער וזעם על הצורך להתחיל מהתחלה.

מאבק

במקרים מסוימים ניתן לראות מאבק פנימי של הגיון מול רגש המבקש לנסות לחזור לאחר/ה או לנסות להשתנות לטובת המשך הקשר והצלתו.

בשלב ההתמקחות אנחנו חושבים מחשבות לא רציונאליות של אם…אז…. "אם לא הייתי נותנת לה לנסוע הפעם אז היא הייתה בחיים" "אם היינו מבקשים חוות דעת שנייה הוא היה עדיין חי" יש משהו מתסכל וגם מנחם בשלב הזה. הוא נותן איזה שהיא אשליה של שליטה.

דיכאון ועצבות

הדיכאון מגיע. בדרך כלל מספר שבועות אחרי האובדן והמשבר. כאשר החלל שנפער מורגש, עולים וצפים הגעגועים, התמונות בראש, הכאב, הרחמים העצמיים. שלב זה מלווה בבכי, הסתגרות, ירידה בדחף החיים, אין חשק לחיות. כאילו מי שנשאר חי מתחבר דרך הדיכאון הזה אל האדם החסר. שלב זה ארוך יחסית ומאופיין בהדרגתיות. לאט לאט הדיכאון חולף, לאט לאט רואים את האור בקצה המנהרה.

העצב הוא הרגש שילווה את כל הפרידה, כולל שלב ההכחשה והמאבק. יתכנו מצבים בהם תרגישו שהכאב העמוק הזה הולך להפוך לחלק משגרת החיים, וגם זה נורמלי. לעיתים הרגשות שיציפו אתכם יהיו מפחידים וחזקים מכל מה שהכרתם עד היום, אך זכרו שההתאבלות קריטית לתהליך ההתאוששות וההחלמה. כאב האבל הוא זה שיעזור לכם להשתחרר ממערכת היחסים ולהתקדם הלאה. בסופו של דבר, לא משנה מה עוצמת הרגשות שאתם חווים, האבל בסופו של דבר יסתיים

התחלה חדשה – סליחה פרידה קבלה השלמה ושחרור

בשלב זה מתרחש ויתור על המאבק נגד שינוי העבר ועם הסביבה. בשלב זה האדם יכול להרגיש תשוש וזקוק למנוחה רבה, ויעדיף שלא להטריד את עצמו בענייני העולם. קבלה של המצב על ידי האדם עצמו וסביבתו הקרובה תאפשר פרידה של ממש.

השלב האחרון בהתמודדות עם אובדן הינו שלב ההשלמה וההתארגנות מחדש. בשלב זה אנחנו מבינים גם מחשבתית וגם רגשית שהאדם שכה חסר לנו לא יחזור. ומתחילים לפתח דף חדש.


דברים מגיעים בזמן הנכון ולטבע חוקים משלו. פעמים רבות, הדבר שנראה הכי גרוע מבחינתנו, עשוי להיות קרש הקפיצה החשוב ביותר בחיינו. לפעמים קושי זה הוא פשוט האימון שמחזק את שרירי הכנפיים שלנו, רגע לפני שאנו מצליחים להמריא מעלה, אל חיים טובים יותר


סיפור

סיפור שמזכיר לנו שדברים קורים בקצב הנכון ולפעמים אין לנו "כפתור קיצורי דרך" ולכן מה שחשוב שכן יהיה זה סבלנות והתמדה כי דברים מגיעים בזמן הנכון.

יום אחד שאל הנכד את סבו: "סבא מה יש לך ביד?""גולם", ענה הסבא, "ובתוך הגולם יש פרפר. בקרוב הגולם יבקע וייצא ממנו הפרפר".התלהב הילד עד מאד ושאל "אתה יכול לתת לי אותו?"

"כן", אמר הסבא, "אבל תבטיח לי, שכשיבקע הגולם והפרפר ינסה לקפוץ ולהכות עם כנפיו על דפנות הגולם, אתה לא תעזור לו לצאת. תן לו לצאת בכוחות עצמו".

הילד הבטיח ולקח את הגולם הביתה. בבית הוא ישב והביט על הגולם. לפתע ראה הילד שהגולם מתחיל לזוז ולהתנועע עד שלבסוף נוצר פתח קטן והוא נבקע. בתוך הגולם היה פרפר לח ויפה, אשר הכה בכל כוחו על דפנות הגולם בנסותו לצאת ממנו, אך ללא הצלחה.רחמיו של הילד נכמרו על היצור האומלל והוא רצה לעזור לפרפר לצאת, אך זכר את דברי סבו ונמנע מלעזור לו.

לאחר זמן מה, הילד לא יכול היה להתאפק יותר. לבו לא עמד לו ורחמיו גברו על הבטחתו לסבו. הוא פתח את שני חצאי הגולם לרווחה, כדי לאפשר לפרפר לצאת.היצור המשוחרר הכה מעט בכנפיו ועף החוצה. אך חיוכו של הילד לא הספיק להימתח על פניו והפרפר נפל ומת.הילד הרים את הפרפר המת, ופרץ בבכי. בעוד הפרפר בידו, הלך הילד אל סבו והראה לו אותו בלי לומר מילה.

הסבא הביט בילד ואמר: "נכון שעזרת לו לצאת?""נכון", ענה הילד."אתה מבין, ילדי?", אמר הסבא,

"כאשר הפרפר מתחיל לצאת מהגולם, הדרך היחידה שבה הוא יכול לחזק את כנפיו היא בכך שהוא מכה בהם שוב ושוב לעבר הקליפה. רק אז הוא מצמיח ומחזק את שרירי הכנפיים שלו. כאשר אתה עזרת לו בכך שעשית זאת במקומו,זרזת ומנעת ממנו לגדול ולפתח שרירי כנפיים ולכן לא שרד" (מקור לא ידוע)

להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

איך להאמין שוב בעצמי ובאחרים?

איך להאמין שוב בעצמי ובאחרים?

כשאנחנו לא מאמינים לאחרים, משהו באמון שלנו נסדק
וזה אומר שגם אנחנו עלולים לאבד את האמון בעצמנו

מהו אמון

אמון היא נטייה שלנו לסמוך על אנשים אחרים, על הכוונות והרצונות שלהם,

תחושה של אמון זו תחושה שנותנת לנו ביטחון ויציבות .

ומהצד השני יש לנו את החשדנות

חשדנות היא ההפך מאמון .זה בעצם חוסר היכולת שלנו לסמוך על אחרים. יש בחשדנות אמונה כזו שהאדם אינו טוב במהות שלו שיש לו כוונות נסתרות הוא לא מכוון לטוב .

האמון הזה הוא אבן דרך בהצלחה ובהגשמה שלנו. הוא מתחיל בנו ומשפיע גם על האחרים בסביבה שלנו.

חוסר אמון זה בלבול, זה מסך שחור חוסם מסתיר מעכב ותוקע.

צעד ראשון לחזק אמון להבין במה אני טוב

כשאדם רוצה להחזיר את האמון בעצמו ובאחרים הצעד הראשון הוא לעשות משהו שאתם טובים בו, כדי שהביטחון שלכם יגדל ויתחזק ויתן תקווה ראשונית להמשך המסע הזה.

אם תתנו לילד שלא טוב בלימודים להיות קפטן במגרש הכדורגל, האמון בעצמו ובאחרים יתפתח ויגדל.

מיצאו את הכישרון שלכם וטפחו אותו. יותר מזה, תראו אותו לעולם כדי שגם הוא העולם יהנה ממנו ויאמין בנו!

משבר אמון

זו תופעה יחסית נפוצה כבר היום, שבה אנשים איבדו אמון באחרים, אבל האמון הזה נסדק יותר עמוק, כי לפעמים הם כבר לא מאמינים בעצמם.

אנחנו נוטים להגיד שאחרים פגעו, עשו והם לא בסדר. אבל רגע מה איתנו?

גם אנחנו צריכים ללמוד לקחת אחריות על המעשים שלנו לחקור לבדוק ולהבין מכיוון קצת אחר, איפה אנחנו לא בסדר עם אנשים, במקום לחפש איפה אנשים לא בסדר איתנו ותראו שדברים ייראו אחרת. בכל מקרה שווה לנסות.

כי העובדה שנפגעתם מאנשים בעבר לא אומר שתיפגעו מכל האנשים שתפגשו עכשיו. כולנו נפגענו בעבר מכמה וכמה אנשים. הדבר החכם לעשות הוא למצוא אנשים שאתם מתחברים לתחביבים לאמונות שלהם ושאפשר לסמוך עליהם ולנסות ליצור לכם מעגל חברים של אנשים שאתם יכולים לסמוך עליהם.

כולנו נפגענו ופגענו

אני מאמינה שכל האנשים פוגעים מתישהו בחיים- אפילו מבלי להתכוון. הרי אף פעם אי אפשר להתחשב בכולם ולגרום לכך שכולם יהיו מרוצים כל הזמן, אז מישהו מתישהו ייפגע.
אבל תזכרו שבעולם קיימים 7 מיליארד איש ורק קומץ מהם הוא החלק הרע והפוגעני. הרי אם כל האנושות כולה היתה אכזרית, היינו נעלמים מן העולם.

חשדנות

כן גם אני חושדת באנשים, במניעים שלהם, כן גם  בגלל כל מיני אכזבות שנגרמו. הרי אנחנו לא ממש חסינים ובטח שלא רובוטים.

אבל החשדנות הזו לא מנהלת אותי. היא לא תגרום לי לא להתקרב לא לבדוק היא תישמור עלי תגן עליי במידה הנכונה.
אבל אי אפשר לחשוד כל הזמן בכולם, הרי לא כולם רעים ולא כולם מחפשים כל הזמן לרעתך. זה ממש לחיות בפחדים ולחשוב כל הזמן רגע, מה הוא מנסה לעשות לי? וזה ממש לא בריא לאף אחד.
תחשבו מה האלטרנטיבות שלכם: מה אתם רוצים יותר

להישאר לבד כי מפחדים להיפגע, או להסתכן ולהכיר אנשים חדשים.

אם אנחנו משדרים כלפי האחר חשדנות זה מה שהוא יחווה ויתנהג בהתאם.

לפעמים אנשים מפרשים צורת התנהגות של אנשים אחרים בצורה מסויימת ולכן זה מביא אותם להתנהג בצורה מסויימת . גם הרקע שאדם מגיע ממנו עשוי להשפיע על התנהגותו ועל הכישורים החברתיים שלו .

מה לעשות כדי להתחבר יותר עם אנשים, לחזק אמון וביטחון?

  1. תשתמשו יותר במילות נימוס: בבקשה, תודה, שלום להתראות, זו התעניינות בסיסית תנו גם עזרה הראו אכפתיות
  2. תהיו אמיתיים בלי לשחק מישהו אחר או להרשים. תזכרו משחק תמיד נשבר בשלב מסויים. 
  3. תכתבו במה אתם טובים מה החוזקות שלכם והראו אותם לאחרים. יכול להיות שיש לכם מבט כזה טוב או ייכולת להקשיב, או להצחיק כמובן הכל במידה מבלי להשוויץ
  4. תזכרו שיש בעולם הזה גם אנשים שאפשר לסמוך עליהם ואתם תמצאו כאלה. ויש אנשים שאתם לא חייבים לסמוך עליהם אלא רק להסתדר איתם.

מה לעשות כשאיבדנו את האמון באחרים:

הנושא של משבר אמון בבני אדם שונה בין אנשים. בכל מקרה עיצות ראשונות

  1. תשאלו את עצמכם  איך זה קרה? מה הסיטואצה, אירוע שגרם. האם היו כמה כאלה? מתי זה התחיל, איפה זה היה, במשפחה, בין חברים?
  2. מה זה גרם לכם להרגיש. איזו חוויה זו בשבילכם כדי להבין את עוצמת האמון שנפגע. האם נפגעתי, כעסתי, נעלבץי, ניצלו אותי, רימו או שלא הבינו מה אמרתי
  3. כנסו לנעלי האחר- צריך שניים לטנגו – האם זה בא בעקבות איזשהו מאמץ שהוא השקיע מצידו, חשיפה אישית צפייה לא הגיונית. זיכרו, זו בחירה שלנו להיעלב.נאנשים הם לא נגדנו הם בעדם- זו נקודה מאוד חשובה. אני מאמינה וזו אחת מהנחות היסוד שלי בחיים שאנשים עושים דברים לא דווקא כדי לפגוע.

להאזנה לתוכנית בנושא איך להחזיר את האמון בעצמי ובאחרים ליחצו כאן



להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

ראיון אישי על כוח הריפוי של הסליחה

ראיון אישי על כוח הריפוי של הסליחה

"סליחה, היא מילה פשוטה לכאורה- אך אם נקדיש לה רגע ויותר נגלה עולמות גדולים
סליחה אומרת הרבה וגם לא אומרת דבר, אפשר לברוח ממנה ואפשר להתעמת,
להתמודד ולהתנהל איתה או בלעדייה.
לכל אחד יש את הסליחה שלו והיא מאפשרת לנו להתפתח, ללמוד, לחלום ולהגשים"

מתוך התוכנית של סימה כהן עמיאל,
שיחות נפש
המשודרת בהרדיו החברתי הראשון


סליחה היא תרופה, חיסון ומרפא את הנפש והגוף

ברמה הבריאותית: סליחה יכולה להוריד לחץ דם, להשפיע על  רמת כולסטרול וקצב לב, איכות שינה משופרת

מבחינה חברתית: הסליחה מאפשרת לנו לקיים יחסים טובים יותר

מבחינה רגשית: הסליחה מורידה את רמת הדכאון,חרדה וכעס, ומעלה את תחושת האושר והאופטימיות.

שחרור משקולות

סליחה עוזרת לנו באופן פרקטי לשחרר את כבלי העבר ומשקולות מיותרות., כי לפעמים אנו נתקלים במכשולים שעוצרים אותנו בחיים, עומדים במקום, חווים כאב, כי מישהו העליב, הקטין אותנו או נפרד מאיתנו. במצבים כאלו אנו מרגישים שיש משהו שמעכב אותנו. זו הנקודה בה "הסליחה האחרת" נכנסת לתמונה:
הרגע שבו אנחנו מבינים שסליחה לא צריכה לבוא מהאדם האחר אלא מעצמנו!

לסליחה כוח עצום. הסליחה היא השיעור החשוב ביותר שנלמד בחיים הללו- לסלוח לעצמנו

למה קשה לסלוח

האגו, הכבוד והאמון יוצרים קושי בלשחרר ומחפשים את הצדק.

נקמה

טינה ונקמה מאפשרים לאנשים להרגיש ואפילו לכמה רגעים שהם החזירו והלחץ והכעס ייפסק.. אך זה לא קורה.

נושא הסליחה הוא נושא הקרוב לכל אדם ואדם במיוחד שזה מגיע מהאנשים הכי קרובים אלינו חברים קרובים ובני משפחה. שם, קשה לנו לסלוח. כולנו נפגענו בחיינו או פגענו במישהו אחר, ואפילו פגענו, או זלזלנו בעצמנו. לפעמים אנו חיים עם הכעס, שמירת טינה ותחושת העלבון (וקוראים לזה סליחה) ולפעמים מתעורר הצורך להחזיר ולנקום במי שפגע בנו. אבל למעשה הפגיעה היא בנו. אנו מעכבים את חיינו בגלל כעס, אשמה, חרטה על מעשים ואפילו חלום שלא התממש. אנו נותנים לרגשות מסויימים לעכב אותנו ולנהל אותנו בהתמודדות מול הילדים, הורים, אחים ובני/בנות הזוג. אנו לא סולחים לעצמנו על כל הפגיעה הזו ומסתובבים לעיתים שנים רבות עם "אבנים" כבדות בגוף.

נקמה יוצרת מעין "כדור אש" , אשר לא ייגמר לעולם. אנו חושבים שהנקמה תשרת אותנו ואת הכאב ואולי זה לעיתים נותן כזו תחושה, אך ההרגשה נעלמת תוך זמן קצר ומוצפת ברגשות רבים , שרק עלולים לעכב את חיינו.

נקמה היא לא עין תחת עין אלא גם "זהו אני לא מספרת לה יותר", "אני לא חברה שלהיותר…"
אבל שימו לב כמה זה פוגע בכם גם.

מילים הם כמו נוצה ברוח

אז נכון שכל דבר משנה ומעצב אותנו ולכן הכלל הראשון שימו לב למילים שאתם מוציאים מהפה הם כמו נוצות ברוח לאניתן להחזיר אותם ואם כבר אמרתם אל תתנו לדברים לשקוע קבלו אחריות ותקנו.

"כשאתה נוטר טינה לאחר, אתה כבול לאותו אדם או מותנה לקשר רגשי חזק יותר מפלדה
סליחה היא הדרך היחידה למוסס את הקשר הזה ולהשתחרר"  
קתרין פונדר

3 הנחות יסוד בגישת הסליחה

1. להפסיק ולהתווכח עם המציאות
2. לספור עד 10 לפני שמגיבים
3. להיכנס לנעלי האחר ולהבין שאחרים הם לא נגדי הם בעדם


להרשמה לניוזלטר ליחצו כאן

להצטרפות לקבוצת הווטאפ שלי "סיפורים ותובנות" ליחצו כאן

למה אני תקוע בחיים?

למה אני תקוע בחיים?

איפה אנחנו תקועים בחיים שלנו

אפשר להיות תקועים בכל מיני מקומות במהלך החיים: בזוגיות,  בעבודה, עם עצמי, בחוסר הגשמה, לא מצליחים לחלום, תקיעות בעיניני כסף וגם בסיטואציות שונות כמו רצון להיות עצמאי ולהגשים את עצמי, לעזוב עבודה, שיהיה לי קשר טוב יותר עם הבן בת זוג עם הילדים שלי עם אמא שלי ועוד ועוד.

איך התקיעות משפיעה על החיים שלי?

מכירים מקרים שבו אדם עובד שנים בעבודה מסויימת , מאוד רוצה לעזוב ובכל זאת נשאר שם. ויותר מזה כמה שהוא מרגיש אומלל כי הוא לא מסוגל, לא יכול לא באמת רוצה?

כמה תסכול כעס, קינאה, האשמה רוגז דיכאון דרמה, חוסר שקט, נדודי שינה, ועצבנות זה יוצר בחיים- כמה שאנחנו פוגעים בבריאותנו.

במצב כזה אנו שוקעים עמוק עמוק בתסכול ,במרירות ,בביקורתיות , בשיפוטיות בהאשמה, בכעס בקורבנות במסכנות וברחמים עצמיים על מר גורלי: איך הבאתי זאת על עצמי ? איך זה הגיע אלי? למה אני?

מראה מול הפרצוף

התקיעות היא שיקוף למצבים פנימיים בתוכנו .אם נבין נקודה חשובה ומשמעותית זו ניקח את מושכות גורלנו בידינו , נהיה מחויבים ליצור לעצמינו מציאות חדשה

כי המושכות האחריות היא רק בידיים שלנו.

הכל מתחיל בנו. תסתכלו תתבוננו במחשבות הטורדניות שמתרוצצות בראש , בדימויים שאנו רואים לנגד עינינו, במילים שיוצאים מפינו , ברגשות שאנו מרגישים פשוט תתחילו להסתכל בדברים האלו שמפריעים לנו, רועשים לנו, מעכבים ותוקעים אותנו.

זה מעניין כי אנחנו עושים כאילו דווקא לעצמינו ,הורסים ומתעללים בחיים שלנו

חשוב שנזכור ,כי מצב של תקיעות פוגע בכל המעגלים בכל הסובב אותנו : פרנסה, זוגיות, חברות, חלומות, משפחה

כאשר אנו תקועים אנו מרגישים חסרי מוטיבציה ואנרגיה , חסרי תשוקה , התלהבות וחיות ומצב זה אומר שחיינו לא מאוזנים

אז למה אני תקוע?

1.אני מאשים אחרים במצבי

זה בגלל אשתי, החבר, אמא שלי, חמותי או הבוס שלי. אני חולה בגלל, אני עצבני בגלל אני כועס כי הוא עשה לי אנחנו אלופים בלהאשים אחרים

אשמה = תקיעות
אשמה גורמת לנו לעמד במקום

להתמודד זה קשה ולכן אצל רוב האנשים שתקועים מתפתחת נטייה להאשים בעיקר את הסביבה וזה כבר לא משנה על מה. הפתיל קצר והוא מתעורר כל פעם מחדש בכעס, עצבים חוסר נוחות   ויש לנו נטייה לחכות שיקרה משהו חיצוני או נטייה לצפות לדברים שיקרו שיגאלו אותם מהמצב הזה.

2.אני מספר לעצמי סרטים

"לא יעזור" "אני עצלן"
"אני לא מבין בשיווק"
"אם אתחיל עבודה וגם לימודים במקביל יהיה לי פחות זמן איכות עם הילדים"
"אם אצליח בטוח משהו ישתבש בדרך"


היה אצלי בחור שכל הזמן כעס ואחר כך קילל במיוחד את המשפחה שלו. והוא אמר לי זה מי שאני וזה מצב שקורה לי כשאני לא מקבל מה שאני מצפה זה פשוט מתפרץ.
כששאלתי אותו אם גם מול לקוח שיושב מולו ושלא מסכים לדבריו הוא גם ככה מתפרץ הוא ענה שברור שלא כי הוא עלול להיות מפוטר.

אנחנו מתנהגים אחרת כשאנחנו בתפקיד אבא, שכיר, בן זוג, חבר, ולכל זהות יש סט התנהגויות.אם רק תבינו באיזה תפקיד אתם עכשיו, תוכלו להחליף תפקידים והתנהגויות אתם הרי מכירים אותם – תחליפו סרט ותפקיד לשחקן הראשי שהוא אתם.

3.מה הרווח שיש לי

ובשביל לשנות זאת חייבים להבין שאדם שכל יום קם בבוקר ושונא את עצמו – מרוויח מזה משהו. מה הרווח שלי בלהיות מתוסכל ואומלל בחיים

הרבה פעמים זה יושב על הצורך לקבל תשומת לב.תשומת לב חיובית או שלילית זה הרווח שלי מכירים את הרווחים האלו כמו:

אם תכין שיעורים תקבל שוקולד
 אם תהיה ילד רע תהיה בחדר לבד
אם תעבוד כל יום עד שמונה בערב תקבל עוד אלף ש"ח
אם תהיה שקט יחשבו שאתה ילד טוב
אם תהיה מוכשר תקבל מתנות ותשומת לב

השבוע פגשתי בחור שתקוע בעבודה. הוא עצמאי שיודע שיש לו מה להציע לעולם אבל העולם לא בא אליו. הוא לא מגיע אליו והוא בלופ מטורף של כעס עצמי וגם האשמות.
אולי הוא גם לא שמע עליו

כשדיברנו על מה עושים כדי שאנשים ישמעו עלי
הדבר הראשון הוא להתקשר ולספר להם

שיחות מכירה
מזה הוא בורח. יודע מה צריך לעשות מתעורר כל בוקר  ובכל זאת זה לא קורה.

מכירים את ממחר דיאטה ומגיע המחר ואנחנו יודעים מה לעשות אבל זה לא מצליח. יש תקיעות. או מישהו שיש לו רעיון להקמת אתר ממש סטרט אפ ובכל פעם שיושב לכתוב יש לו בלייק אאוט והוא הולך לאכול לפייסבוק ומעביר עוד יום.

ואז במצבים כאלה כמה שאנחנו שונאים את עצמינו כמה דיכאון מביאה התקיעות הזו כמה שאני מעכב את עצמי ולא חי את החיים של עצמי.

מה הרווח?

לפעמים הבריחה הזו נותנת תחושה של שקט ייאוש מתוק- כן זה הרווח. ולפעמים כשאנחנו נעלבים ממישהו הולכים הצידה עושים קצת דרמה ומחכים שיבואו לבקש סליחה, לתת תחושה טובה, תשומת לב כזאת.

כשנבין מה התחושה שאני מקבל כשאני מתנהג כך נוכל גם למצוא במה אפשר להחליף אותה?

4.מרתון של החיים

מהרגע שפוקחים עיניים עד כשעוצמים אנחנו בסוג של מרתון להספיק ולהספיק.

בחיים צריך לעצור, לעשות הפסקת מים קפה תה, לשבת ולהתבונן בתוך עצמך ולהבין מה אתה רוצה ומי אתה באמת. אם יש לנו הרי כל כך הרבה דברים לרוץ אליהם, מדוע בסופו של יום אנחנו מוצאים את עצמנו כל כך ריקים וחסרי אנרגיה?

העולם של היום מעייף. פעם, גם רצנו ממקום למקום אבל הבטנו גם בדרך נהננו יותר מהרגע. היום אנחנו עסוקים בלתעד את הרגע במקום לחיות אותו. מצלמים הופעה במקום להסתכל ולהינות ממנה, קונים חולצה ומעלים לפייסבוק או לאינסטגרם, מספרים איפה היינו, מה אכלנו, שתינו, קראנו ואת מי פגשנו וכל זה בלייב. ואז מגיעים לסופשבוע עם הלשון בחוץ וגם אז צריך להספיק, צריך לסיים, צריך לסדר, צריך צריך…

כמה הסחות דעת, עד כמה הדברים האלו הזוללי זמן הרעשים האלו גורמים לנו להיות תקועים בחיים שלי בתחושת “מירוץ אחרי הזנב של עצמי"

כי אנחנו כל כך עסוקים במרדף הזה אחרי המטלות והמשימות, שלא מתפנים לעשות את הפעולות החשובות ביותר, לקידום המטרה שלי.

המרץ והאנרגיה מתבזבזים על הריצה האינסופית ולא נשאר במאגרים, זמן וכוחות להפנות, לפעולות מקדמות, שאמורות לייצר עבורי את האפשרות להצליח, ולייצר חיים שקטים

מתי ישבתם כמה דקות בבוקר ושתיתם את הקפה שלכם עד הסוף?

איך לעצור את  מירוץ החיים שגורם לתקיעות

לצערי, מניסיוני, אני יודעת שבחיים שלנו, אנחנו מספרים לעצמנו שאין לנו את ה”פריבילגיה” לעצור, לצאת, להתבונן ולהיערך מחדש

מתי אנחנו כן פתאום יכולים כאשר החיים עוצרים אותנו! חלילה מחלות, התמוטטויות, משברים, אובדנים, גירושין כשמקבלים סטירת לחי ואז חייבים כשהאוטו מתקלקל כשחלילה הגוף מאותת לנו שקרה משהו לנו או לאדם קרוב שלנו אז כאילו אין לנו ברירה ועוצרים! אז איך בכל זאת אפשר לעצור את מירוץ החיים שגורם לנו לא פעם לתקיעות

כשיש עומס שנותן הרגשה של תקיעות צעדים לשחרר עומס ולצאת ממשהו שתקוע לי בחיים:

1.תרשמו את כל הבעיות שיש לכם על דף

2.תמספרו את "העומס" בסדר עדיפות

3.תבחרו דבר אחד שעכשיו כדאי להתעסק איתו:
דיאטה, עבודה, או זוגיות

4.תשאלו למה אני רוצה לשנות ולשפר ?מה הסיבה?

הלמה הזה חשוב כי הוא חייב להיכנס טוב טוב לראש. ברגעי משבר שלא בא בלי להתאמץ שוכחים את הלמה הזה.תכתבו אותו בכל מקום אפשרי. כי הלמה הזה זה מה שמניע אותך בהתחלה לפחות עד שזה מחלחל. הלמה הזה לא רק בונה לך דרך אלא מחזיק אותך על המסלול. גם אם נפלת הוא מאפשר לך גם לראות לאן תגיע, לאן אתה רץ מה המטרה לאן תרצה להגיע

כי אם אני רצה אחרי הזנב של עצמי, אני לא מגיעה לשום מקום!
כשרצים עם למה עם מטרה ובאמת חושבים לאן רוצים להגיע ל עשר קילומטר עד שנראה את הים את החוף יש יעד מה אני רוצה
הלמה הזה מחזיק אותי לעשות תנועה זרימה שינוי ולהתחיל לצאת מהלופ הזה.

תרימו את העיניים תתבוננו בדרך כי רק אז תראו אם זו הדרך הנכונה
כי רק מבחוץ אני יכולה להתבונן, להיות אובייקטיבית, לבדוק לאן כדאי לי להמשיך, ובכלל אם כדאי. תעלו לגג

5.הכנה ותכנון של הדרך

איזה פעולות אני צריך לעשות כדי להגיע למטרה. זו דרך שאני כבר בונה בתחילת התהליך בתחילת הדרך.
זה כמו מפה שאני רואה מה כל יום אני עושה והכי חשוב יש אור בקצה המנהרה.

עומס יוצר תקיעות כי מרוב דובים לא רואים את היער

לסיכום

האפשרות לצאת מתקיעות קיימת בתוכנו

תזכרו את הלמה אני רוצה לצאת מהתסבוכת הזו מהדבר הזה שתקוע לכם בחיים- זה הצעד הראשון

אני מאמינה שכל אחד יכול לעבור מחיי תגובה האוטומט לחיי בחירה. כי תמיד יש ברירה גם אם נראה שהכל אבוד.

כי אתם יודעים כדי לצאת ממה שתקוע לנו בחיים חשוב לעבור  דרך אזור הנוחות לשנות, לשפר אותו. לעשות פעולות חדשות וליצור מציאות חדשה

אבל רק אם ניקח סיכונים ונעשה שינויים רק אז נוכל לחיות חיים שמחים בריאים ומאושרים , חיים של מימוש הגשמה ,התפתחות וצמיחה .

הדרך לא תמיד חלקה אך חשוב מאוד לקבל הכל באהבה ,גם כשיש לפעמים נפילה , הנפילה היא לצורך עליה .להינות וללמוד תוך כדי תנועה ועשיה זו הדרך הנכונה.

אז לא תמיד צריך לחכות לאירוע שידפוק בדלת או לעוד אחד כזה שייכנס לחיינו אתם יכולים להקדים אותו ולראות  כמה כוח יש לנו וכמה החיים מלאים בהזדמנויות רק שאיש לא לימד אותנו איך לחיות אותם צרו אתם הזדמנויות

תקיעות היא ההפך מזרימה ותנועה

וברגע שנפתח את הדלת של התקיעות אפילו בקצת את הפפקק הזה

כל מה שנראה הוא השתקפות של העולם הפנימי שלנו העולם הקסום שיצרנו בעצמנו כשהתחלנו לקחת אחריות על חיינו.

אז נבין שאנחנו לא חלק מהעולם, אלא העולם הוא חלק מאיתנו. אנחנו יוצרים אותו – איזו תחושה עצומה זו כי דלתות נוספות ייפתחו.

אז אתם  לא צריכים לראות את כל התמונה מספיק לעשות צעד אחד קטן שיקדם אותנו, נתחיל משהו. אל תשאירו את הדברים האלו בראש

כי, מה שנשאר בראש כידע ולא יורד ללב לא מגיע לחיים לעשייה
ולא מאפשר לנו את ההתפתחות

איך יוצאים מתקיעות?

מה עוצר אותי בחיים?

מה עוצר אותי בחיים?

"נמאס לי שאני רב עם כל העולם, לא מוצא זוגיות, לא מרוויח מספיק, לקוחות עוזבים אותי, לא מצליח לעשות דיאטה וההורים שלי פשוט משגעים אותי"

לפעמים חסר לנו משהו בחיים ואנחנו לא יודעים בדיוק להגדיר מהו
אבל המשהו הזה שחסר, תוקע אותנו מלהתקדם בחיים

"אין דבר העומד בפני הרצון" האמנם?

רבים מאתנו התחנכו על הביטוי אין דבר העומד בפני הרצון אני למשל, ובמילים אחרות אם לא השגנו את מה שרצינו זה אולי אומר שאנחנו לא רוצים את זה מספיק אז זהו – שלא!

חוץ מרצון יש עוד כוחות אחרים שמסיתים ומכוונים אותנו אחרת.

אז בכל זאת מה עוצר אותי בחיים?

הכרתי בחורה שעסקה בתחום הטיפולים ולהשלמת הכנסה עבדה גם כמזכירה בחברה מסויימת. היא שנאה את זה. מבחינתה הלכה לעבודה הזו עם הרגשה ממש לא טובה. הרגישה שיש משהו שתקוע אצלה בחיים, כי זה לא באמת מה שרצתה לעשות. זה מנע ממנה להתקדם במה שכן אהבה. התסכול והכעס השתלטו על חייה ולפעמים גם השפיעו על היחסים בבית עם הילדים עם הבעל ההורים וחברים.

עד כמה מתסכל זה לחזור הבייתה עם הרגשה של פספוס, לראות בית מבולגן ולהתחיל לצעוק על הילדים שהשאירו את התיק בכניסה לבית ולא בחדר שלהם?

למה אני כועס?

כעס מתעורר כאשר אנו מבחינים כי משהו השתבש בסביבה שלנו. אבל הכעס הזה גם יושב על משהו כי הכעס הוא גם הסיבה לפחד לחוסר אמונה שלנו בעצמינו ועוד כאלה.

אנחנו כועסים כי אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים מתי שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים. בקרוב אני העשה גם תוכנית על כעס.

לפעמים חסר לנו משהו בחיים ואנחנו לא יודעים בדיוק להגדיר מהו. אבל המשהו הזה שחסר, תוקע אותנו מלהתקדם בחיים. זה מכעיס אותנו גם בלי קשר לדבר האמיתי.

כשאנחנו לא יודעים איך להתמודד ממצוקה אנחנו מגיבים בכעס וכעס יוצר תקיעות

זה לא אומר שצריך לעזוב עבודה באותו רגע. זה כן אומר שצריך להסתכל על הסיטואצייה אחרת ולשחרר את התסכול והכעס הזה. ולהבין על מה הוא יושב.

לשחרר את הכעס לשחרר את התסכול

כי כשהבחורה הזו שיחררה את התסכול, את הפחד שלה מעצמה את החוסר אמונה שהיא יכולה ליותר והבינה על מה זה יושב

רק אז היא הייתה מסוגלת למצוא את ההזדמנויות שנקראו לה בדרך. וזה מדהים כי פתאום העיניים נפקחו והיא קיבלה הצעה לעבוד במרכז טיפולים בעיר אחרת, לקוחות הגיעו אליה דרך אחרים, היא נזכרה באיזה שיתוף פעולה שפעם הציעו לה כן. היה מקום להזדמנויות האלו להגיע. לראות אותם. ועל חלקם היא זינקה ולקחה בשתי ידיים, כי דברים התחילו להתגלגל כמו שהיא רצתה.

רק אז היא עזבה אבל היא גרמה לדברים לקרות.

היום היא רק עוסקת בטיפולים שלה. עזבה את מישרת המזכירות. היא שחררה את הפחד והאמונה שהיא לא מסוגלת להצליח והיא מתקדמת לאט לאט ודברים קורים. כן, היא יצאה מהתקיעות הזו. כי גם הבינה על מה זה יושב ומה עושים עם זה.

ההזדמנויות תמיד פה רק שאנחנו לא תמיד רואים אותם. כי כשמשהו תקוע לנו אנחנו מסתובבים כאילו העיניים שלנו מכוסות.

איך נראית תקיעות?

תקיעות היא מצב בו אנחנו דורכים במקום ולא מצליחים להתקדם לשום מקום
זה ממש להסתובב סביב הזנב של עצמי כמו מבוך ללא פתח יציאה. אנחנו כלואים בתוך עצמינו


תקיעות בחיים היא מצב דיי נפוץ בחברה שלנו. הרבה אנשים מרגישים תקיעות בשלבים ובמצבים שונים בחיים. יש כאלה שמרגישים לתקופה קצרה, אך יש כאלה שמרגישים כך כמעט חיים שלמים. תקיעות היא כשמשהו לא מתקדם, מתעכב ונמצא במצב לא נעים שקשה לצאת ממנו.

תקיעות היא חוויה, תחושה של עצירה 

פגשתי בחורה

שעבדה באותה העבודה 6 וחצי שנים. בזמן הזה למדה תואר שני תכננה למצוא עבודה חדשה מיד אחרי התואר אבל זה לא קרה. כל עבודה אחרת נראיתה לה לא מספיק שווה את הסיכון לעזוב את העבודה הנוכחית, שהיא סך הכל טובה. פשוט לא מספיק טובה. היא גם לא הייתה סגורה על זה שהיא רוצה לעזוב, שקלה התלבטה אולי זה בכלל רענון היא חשבה. ועוד שנה חלפה.

בשורה עצובה ובשורה משמחת

אז הבשורה העצובה היא השאלה אם ייתכן שהנרי דיוויד תורו, פילוסוף אמריקאי צדק שטען שחיים בעולם לא מעט אנשים שחיים בחיי דיכאון שקט עומדים במקום תקועים וחיים עם זה

הבשורה המשמחת שיש מה לעשות!

יש תקופות בחיים שהכל נראה תקוע. שדברים לא זזים, או לא זזים בקצב שאנחנו רוצים. זה נורא מתסכל, אבל זה סוג של שלב בדרך החוצה משם. כי התשובה לתקיעות משתנה ממצב למצב, אבל בלי להרגיש תקועים לא נשנה משהו ולא נצמח כך שזה לא רק שלילי, אבל בכל זאת לא קל.

כשמשהו תקוע לנו בחיים בהתחלה לא עושים כלום. ממשיכים רגיל ואומרים לעצמנו שזו תקופה. צריך להיזהר שזה לא יהיה בור ללא תחתית ונשקע למטה.

אחר כך מגיע שלב של כעס מן הבנה כזו שמשהו לא עובד פה.

השלב הבא זה כבר חיפוש ולמידה לעשות משהו אחר. ללמוד מאחרים שהצליחו, לנסות בעצמינו, להעזר במישהו חיצוני שיוכל לעזור לנו ולפתוח לנו עוד דלתות

איך להתמודד עם מה שתקוע לך בחיים?


1 2