מי שמכיר אותי מקרוב יודע שיש חטיף אחד ומיוחד שאני לא עומדת בפניו… והוא הביגלה. כן, אני מודה ביגלה שמיניות, ביגלה עגול בייגלה עם מקלות ובקיצור.. ביגלה מכל סוג. דרך אגב, זה אחד המוצרים שלרוב לא תמצאו אצלי בבית, כי הפיתוי גדול מידיי. ישנן אגדות רבות על מי המציא את הביגלה – הסיפור שאני אוהבת הוא על אופה שהורשע בגניבה. כדי לבטל את גזר הדין הוטלה עליו משימה : אם יצליח ליצור לחם שדרכו ניתן לראות את השמש שלוש פעמים, הוא ישוחרר לחופשי. האופה הפך את הבצק לבייגלה לפני האפייה והצליח ליצור את “כיכר לחם הביגלה”.
כמו הביגלה, בחיים יש לנו לא מעט דברים שמתחלקים לשלוש ואף קשורים לביגלה. למשל 3 טיפוסים שחיים בתוכנו: הפמיניסט, האופטימיסט והריאליסט.
כשנותנים לפסימיסט ביגלה הוא מביט בו ורואה את החור באמצע הביגלה.
לעומתו כשנותנים ביגלה לאופטימיסט הוא מביט בו ורואה את הביגלה.
אבל כשנותנים ביגלה לריאליסט הוא לא מביט בו אלא פשוט אוכל אותו.
לעיתים, אנו מתנהגים על פי שלושת הטיפוסים הללו בסיטואציות ובפרקי זמן שונים בחיים. למשל, אחרי אירוע מטלטל , משבר, פרידה, או אכזבה, אנחנו מתנהגים כפסימיסטים – רגשות שליליים רבים מציפים אותנו – עצב, כאב, תסכול, אכזבה ועוד ועוד.
בדרך הנכונה והאישית עוברים שלבים ומגיעים לאופטימיות, לאור שבקצה המנהרה, האור שנותן תקווה , שאפשר גם לחיות אחרת.
ובנקודה זו לוקחים אחריות ומתחילים להיות ראליסטים. הדרך מאתגרת , עם חבלים וסולמות, אך ככל שנתקדם נקבל “אוצר לחיים” , אשר יאפשר לנו ” לחיות טוב יותר”, “להיות שמחים גם כשאנו עצובים”, לנהל את מה שעוצר ומעכב אותנו ולהניח “אותו” במקום אשר לא יפריע לחיינו.