יום אחד נכנס חייל צעיר לכפר, בדרכו הביתה. מגפיו היו בלויים ומעילו קרוע, אך הוא שרק מנגינה עליזה כאילו לא היו לו דאגות בעולם.
“הלכתי בדרכים קילומטרים רבים” הוא אמר. “האם תוכלו להעניק לי ארוחה חמה ומיטה ללילה”?
אנשי הכפר החליפו מבטים. הזמנים קשים, והם לא ששו לחלוק את מזונם עם איש זר.
“תוכל לישון באסם שלי” הציע אחד. “אבל… אני חושש שאין לנו דבר לאכול”.
“באמת?” קרא החייל והכניס את ידו לכיס מעילו. “אם כך, אתם בני מזל שהגעתי אל הכפר שלכם! אני אאכיל את כל הכפר הערב – בזה”. הוא פתח את ידו וחשף אבן קטנה ועגולה.
“אבן?” צחקו אנשי הכפר “אי אפשר לאכול אבן”!
“אה, אבל זו אינה אבן רגילה” הסביר החייל “אם מניחים אותה בסיר מים, אפשר להכין ממנה מרק משובח-הטעים ביותר שטעמתם מעודכם! אני מוכן להראות לכם, אם תרצו. אני זקוק רק לקדרה עם מים ועצים למדורה”.
סקרנותם של אנשי הכפר התעוררה והם הסכימו. במהרה בעבעה הקדרה מעל מדורה עליזה.
כולם התבוננו בעניין כשהחייל הוסיף את האבן, ערבב היטב ובחש את המרק. “ובכן?” הם שאלו בלהיטות
“ממממ… לא רע “אמר החייל” אולי תפל במקצת. מרק אבן טוב זקוק למעט תפוחי אדמה. אבל, מה לעשות, נצטרך להסתפק במה שיש”.
“אהה… יש לי כמה תפוחי אדמה בבית” אמר איש אחד.
“מצוין” קרא החייל “אני מבטיח לך שמעולם לא טעמת דבר טוב יותר ממרק אבן עם תפוחי אדמה”.
האיש הביא את תפוחי האדמה, והחייל חתך אותם והוסיפם למרק. לאחר מכן הוא טעם פעם נוספת.
“הרבה יותר טוב!” הוא הכריז “אף שעם בצל או שניים זה יכול להיות מעולה בהרבה. אבל אני מניח שאי אפשר לרצות הכול בחיים.
“לי יש כמה בצלים” אמרה אישה אחת בביישנות. “נפלא, עכשיו תהיה לנו חגיגה אמיתית”.
האישה הביאה את הבצלים, והחייל חתך אותם והוסיפם למרק. החייל טעם פעם נוספת מהמרק.
“אהה משובח!” הוא אמר. חבל רק שאין לנו עוף. למרק אבן טוב באמת תמיד מוסיפים מעט עוף.
“אמא, נדמה לי שיש לנו עוף בבית” קראה ילדה אחת ומהרה לביתה.
כעת עמדו כולם מעל הקדרה מזילים ריר מרוב רעב. החייל הוסיף את העוף וערבב היטב. לאחר מכן טעם שוב ונאנח “מממ, זה כל כך טעים. עוד כמה ירקות היו הופכים אותו פשוט למושלם…. אבל אסור להיות חזירים!”
אנשי הכפר הביטו זה בזה, וכאיש אחד מהרו לביתם וחזרו עם מלוא חפניים ירקות: גזר, כרוב, אפונה….
החייל הוסיף את כל הירקות פנימה ובחש. הקדרה בעבעה כעת עד שפתיה במרק סמיך ומחמם לב.
כולם הביטו בציפייה כשהוא טעם כף נוספת. “מושלם!” הוא קרא. “פשוט משלם!” זה מרק האבן הטוב ביותר שאכלתי מעודי”.
“מי חשב שמאבן אפשר להכין מרק כל כך טעים?” קראו אנשי הכפר בין לגימה ללגימה. “אנחנו צריכים להכין אותו שוב”.
החייל חייך “אתם יכולים לשמור את האבן” הוא אמר “ואל תשכחו את המתכון.
אם כל אחד יתרום משהו קטן, זה תמיד יצליח”
————————
נקודה למחשבה
ג’ון לנון אמר ש’חלום שחולמים לבד, הוא רק חלום. אבל חלום שחולמים ביחד הוא מציאות‘
בכל פאזל יש המון חלקים. יש קטנים ויש גדולים, צהובים וכחולים. אבל אם כל חלק יעמוד לו בצד ולא יעזור, אז כמה שינסו… לא יצליחו את הפאזל לגמור ותמיד יישאר באיזשהו מקום- חור.
אך אם כל אחד ישלים את השני כפי יכולתו, אז נקבל תמונה נפלאה עם המון אהבה ושיתוף פעולה.
פרשת השבוע היא פרשת פקודי
הפרשה ממשיכה בנושא הקמת המשכן. בתחילת הפרשה מוצג “דו”ח” מפורט על התרומות והשימושים שהתקבלו מן העם לצורך בניית המשכן.
| “כׇּל־הַזָּהָ֗ב הֶֽעָשׂוּי֙ לַמְּלָאכָ֔ה בְּכֹ֖ל מְלֶ֣אכֶת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיְהִ֣י ׀ זְהַ֣ב הַתְּנוּפָ֗ה תֵּ֤שַׁע וְעֶשְׂרִים֙ כִּכָּ֔ר וּשְׁבַ֨ע מֵא֧וֹת וּשְׁלֹשִׁ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ… |
| וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ” |
זהב: 29 ככרות ו-730 שקל של אותם הימים, כסף: 100 ככרות, 1775 ששימש ליציקת האדנים, התושבות לקרשי המשכן ולפרוכת, וכן לציפוי עמודי גדר חצר המשכן, נחושת: 70 ככרות, 2400 שקלים, ששימשה לאדני הכניסה לאוהל מועד, למזבח הנחושת, ולאדנים של גדר חצר המשכן…
אם לא היה שיתוף פעולה של בני ישראל וכל אחד לא היה תורם כפי יכולתו, לא היה ניתן, או שהיה עיכוב בבניית המשכן.
לפעמים נפגענו בעבר וקשה לנו לשתף פעולה
ומתוך פגיעה כזו האמון נשבר ואין ביטחון לסייע ולשתף פעולה.
במצבים כאלה אנחנו הופכים להיות יותר ויותר חשדנים כדי להגן עלינו מפגיעה, עד שלעיתים העיניים שלנו נסגרות ואנחנו אפילו לא רואים איך זה פוגע בנו להתקדם להגשים ולחיות את החיים של עצמנו.
ויש תקופות שבהן הכל נראה תקוע. אנו עושים פעולות וכלום לא קורה עדיין.
ואכן, אנחנו חיים בעולם הישגי, תחרותי ומהיר ולא תמיד אנחנו עומדים בקצב ורוצים את הכאן ועכשיו, אלא רוצים תוצאות, למרות ש… זרענו זרעים וזה יגיע!!
אז עיצרו לפעמים בצד הדרך כדי לבחון, להתבונן ואולי גם לחשב מסלול מחדש וזיכרו מה שוולט דיסני האמין ועשה:
“אתה יכול לחלום ולעצב את המקום היפה ביותר בעולם, אך נדרשים אנשים כדי להפוך את החלום למציאות”!