לפני מספר שנים באולימפיאדה לאנשים בעלי מוגבלויות בסיאטל, היו 9 משתתפים, עם תסמונת דאון שהסתדרו בשורה כדי לצאת לריצת 100 מטרים.
כאשר ניתנה האות,כולם יצאו. הם לא היו הכי משוחררים אבל עם רצון לתת את הטוב ביותר, לסיים את המרוץ ולזכות בפרס.
כולם, חוץ מבחור אחד, שנתקע ברצפה, נפל, התגלגל והתחיל לבכות.
האחרים, האיטו את את צעדיהם והסתכלו אחורה. הם ראו את הבחור שרוע על הריצפה , עצרו וחזרו…כן כולם!
אחד החברים כרע ברך ואמר לו: “תתכונן, עכשיו אתה תזכה”…
וכולם, תשעת המתמודדים, שלבו ידיים והלכו ביחד עד קו הגמר.
האיצטדיון כולו קם על רגליו וברגע זה, לא היה אפילו זוג עיניים אחד יבש…
נקודה למחשבה
בסופו של דבר כולנו יודעים שמה שחשוב בחיים, יותר מלזכות לבד, זה לנצח ביחד עם אחרים, אפילו שמשמעות הדבר היא לצאת מאיזור הנוחות, לעבוד בשיתוף ולהתחלק בפרס.
המשמעות האמיתית של החיים היא שכולנו ביחד נזכה ולא כל אחד בנפרד.
והלוואי שנצליח להאט את צעדנו, להגיב יותר באיפוק לשנות גישה, לשנות כיוון, לקבל את האחר
וביחד… לנצח!
פרשת דברים חזון
מפרשה זו ועד סוף ספר דברים, מדבר משה עם בני ישראל על הדרך שעשו במדבר ועל האתגרים הצפויים להם בכניסה לארץ.
ספר דברים, נפתח כך: “אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל“
הדבר הראשון שמשה אמר לעם: אני מדבר אל כל ישראל. תישארו כך. גם אחרי הכניסה לארץ ישראל, תשמרו על האחדות והגיבוש, על החזון, על הנאמנות לדרך. זו לא קלישאה, זה הכרחי.
9 באב
את הפרשה הזו קוראים בשבת שלפני תשעה באב.
כי אלו הם ימים משמעותיים בהיסטוריה הלאומית שלנו, ימים של התפוררות האומה בעבר.
וכדי לתקן, אנחנו נדרשים לפני הכול – לזכור שתורת משה נאמרה “אל כל ישראל“.
ושלא המחלוקת, או השוני בזרם הפוליטי זה מה שמאפיין אותנו, אלא הרעיון המשותף הזהות היהודית, ההסטורייה ומסורת אבותינו מחברת את כולנו לעם אחד.
כ- 2000 שנה אחרי יש עדיין קווים דומים למה שקורה פה היום עם חוסר האיפוק, קבלת האחר, האשמה, הכעסים והשיפוטיות.
בואו נשנה את זה!
מגילת איכה
מצורף קטע קצר, מטלטל ועוצמתי על מגילת איכה המגילה שמספרת את סיפורו של החורבן שמדי שנה בליל תשעה באב קוראים בבית הכנסת, כדי שלא ניפול ליאוש, וכדי להשריש בלב ישראל את האמונה והתקווה: ‘איכה ישבה בדד העיר רבתי עם, היתה כאלמנה…’
תשעה באב הזדמנות לשינוי
בואו נעשה כולנו גם חשבון נפש קטן. ואין הכוונה לעשות חורבן של אבנים, אלא חורבן שבלב, עם התייחסות ליחסים שבין אדם לחברו המבוססים על התחשבות, הבנה, קבלה, חמלה, סליחה ואהבה.
כי אלו הם השורשים שלנו כפרט וכעם להתפתח ולחיות טוב יותר זה לצד זה ולתקן את החורבן שבפנים ושבחוץ.
ושנזכור תמיד את ערך השותפות גורל, הערבות ההדדית ושלכל אחד ואחת יש הזדמנות ואחריות אישית להתאמץ ולעשות דבר אחד כל יום (גם בלי שאחרים יידעו), משהו קטן, טוב וקבוע שנעשה מעכשיו, כדי להוסיף עוד קצת אור בעולם, במקום האור שכבה.