סיפור לשבת – על אי זקופי הקומה

היה היה אי קטן ושמו: “אי זקופי הקומה”. באי הזה, מקור הפרנסה היה בתעשייה של קטיף פירות מעצים גבוהים. תכנית הלימודים בכל בתי הספר התמקדה כמובן בצמיחה לגובה, כי ככל שהילד יגבה יותר, תעשיית הקטיף תהיה פורייה ומוצלחת יותר. וכך, בסוף שנת הלימודים, מדדו את גובה התלמידים. ילדים בגובה בינוני – קיבלו ציון ממוצע. ילדים בגובה מעל הממוצע – קיבלו ציון לשבח. ואלו שלא גבהו מספיק – ננזפו קשות על כך שלא השקיעו מספיק, שלא התאמצו, שלא היו ממוקדים למטרה. כשיצאו התלמידים לקטיף – אלו שהגיעו לגובה העצים, עסקו בקטיף הפירות ואלו שלא הצליחו להגיע, התחילו להפריע (גם בגלל הדימוי העצמי שלהם שנפגע קשות) וכמובן שלא הצליחו לקטוף פירות. תושבי האי המודאגים החליטו לשאול בעצתו של האיש החכם של האי. הציע החכם 2 אפשרויות:

1.  אפשר לנטוע עצים נמוכים יותר, שאליהם יוכלו להגיע גם הילדים הנמוכים.

2. אפשר לספק סולמות כדי שהנמוכים יגיעו לגובה.

שאלו אנשי העיר: “וכיצד ניתן ציונים? האם ניתן אותו ציון לאלו שקטפו מהעצים הנמוכים כמו מהעצים הגבוהים? האם הילד שקטף בכוחות עצמו יקבל ציון כמו הילד שנעזר בסולם?” אמר האיש החכם: “אהה! זו שאלה חשובה. עליכם להחליט החלטה חשובה: במה אתם מעונינים? בפירות או בציונים?” (מקור לא ידוע)

נקודה למחשבה

מה המטרה שלכם? האם הפעולות שאתם עושים מכוונים אתכם ליעד שהצבתם? שימו לב עד כמה אנחנו במקרה הטוב מגדירים מטרה, אך בדרך שוכחים לאן ללכת וזה יכול לקרות בזוגיות, במשפחה, בעבודה שלנו ובין חברים. עד כמה אנחנו מתעסקים באגו, בלענות מייד מבלי לחשוב לעצור רגע ולתהות לאן זה מוביל אותי?עד כמה אנחנו מתמקדים בהשיגים מיידיים במחיאות כפיים, ולא באיך להשיג, אילו צעדים נכונים לי ובאיכות שלהם? עד כמה אנחנו נמצאים לעיתים בסוג של “תקיעות מחשבתית”, ממשיכים לעשות אותו הדבר מתוך הרגל, נוחות, או בגלל שאמרו לנו, למרות שזה לא מוביל לשינוי. עד כמה אנו מתמקדים בתפל, בביקורת, בחוסר הקשבה וברכילויות על אחרים במקום להסתכל מלמעלה על הדברים, לשנות גישה, לסלוח, ללמוד מטעויות, לקחת אחריות, להרחיב את אזור הנוחות ולהתקדם למטרה. זכרו תמיד – באמצעות חשיבה יצירתית וסבלנות, אפשר להשיג מטרות בחיים, גם אם לכאורה יש לנו חסרונות. שאלו את עצמכם לדוגמה אם אתם רוצים זוגיות יציבה, או הצלחה בפרוייקט בעסק או בעבודה, מה אני עושה בשביל להגיע לשם, הקשיבו למילים שאתם אומרים, שימו לב למעשים שלכם- עד כמה הם מקדמים אותי למטרה שלי או שאולי… הם מרחיקים. הזמן חומק לנו בין האצבעות, תכננו ותבקרו את עצמכם כדי לא לפספס את הכיוון. “אז תאמר לי בבקשה”, שאלה עליזה, “באיזו דרך עלי ללכת מכאן?” “הדבר תלוי במידה רבה, להיכן את רוצה ללכת”, ענה החתול. “לא אכפת לי במיוחד” – השיבה עליזה.”אם כך, לא חשוב באיזו דרך תלכי” – השיב החתול” מתוך: עליזה בארץ הפלאות

שבת שלום שבת מלאה בפירות מתוקים ויצירתיים

סיפורים נוספים לשבת



דילוג לתוכן