סיפור לשבת על אשמה

בכפר אחד קטן גרו זה לצד זה אופה וחלבן. בכל בוקר האופה היה מוכר לחלבן לחם

ובערב היה מוכר החלבן לאופה חמאה. באחד הימים שם לב האופה שהחלבן לא נותן לו קילו של חמאה אלא מרמה אותו ונותן לו פחות. יום אחרי יום שקל האופה את הכמויות וראה שהוא תמיד פחות מהקילו. התעצבן האופה והלך עם החלבן להישפט אצל דיין הכפר.  הדיין הקשיב לאופה שטען שחברו מרמה אותו ונותן לו כמות פחותה מדי של חמאה.הדיין ביקש מהחלבן להביא את מכשיר המדידה שלו. הביא החלבן את מאזניי המשקל האופה העצבני הניח את החמאה שמכר לו החלבן יום לפני

 והדיין הניח משקולת של קילו אחד. היה נראה בבירור שהכף של המשקולת כבדה יותר ומשקל החמאה פחות מקילו. ” רואה”? רתח האופה. “זה שוקל פחות מקילו והוא מוכר לי את זה במחיר של קילו”! הדיין התבונן במאזניים וביקש מהחלבן: “הראה לי בבקשה את המשקולת שאתה משתמש בה”. “אני לא משתמש במשקולת” ענה החלבן. “אז מה אתה מניח על הכף השנייה”? שאל הדיין. הסתכל החלבן על חברו ואמר “כדי לשקול מה זה קילו אני שם במקום משקולת “את קילו הלחם שמוכר לי חברי בבוקר” (מקור לא ידוע)

נקודה למחשבה

כמה קל להאשים את האחר שהוא רמאי והוא לא בסדר. כשאנחנו לא לוקחים אחריות על החיים שלנו – אנחנו מאשימים. אנחנו מאשימים את כולם ואת עצמנו. אשמה נוצרת מהפחד שלנו להיפגע וזה קורה כשהמוח שלנו מרגיש מאוים או חסר אונים.אז חברים לפני שאתם שופטים, תספרו עד 10, תיכנסו “לנעלי האחר” ותבדקו מה קרה שם,כי הרבה פעמים האדם שאנחנו הכי כועסים עליו הוא המורה הכי גדול שלנו, כי ממנו נוכל ללמוד הכי הרבה על עצמינו.

ואתם יודעים  מה הדרך לשחרר אשמה וכעס? לסלוח! לסלוח לכל מי שאנחנו מאשימים וראשית לנו  לא לסחוב כזה רעל מיותר

שבת נפלאה שבת שלום

סיפורים נוספים לשבת



דילוג לתוכן