סיפור לשבת על מסכנות ודחיינות

פעם אחת הלך איש לבקש צדק. הוא הגיע לארמון המשפט. בפתח ארמון עמד שומר עם פנים זעופות. האיש חשש לפנות אליו ולכן חיכה שהשומר יפנה אליו ראשון. מכיוון שהשומר לא פנה אליו החליט האיש לשבת ולחכות בפתח הארמון.הוא אמר לעצמו שבטח השומר יבין בסופו של דבר שהוא רוצה להיכנס והוא יפנה אליו ראשון. וכך ישב האיש וחיכה. חלפו ימים, חודשים ושנים והאיש המשיך לחכות מול שערי ארמון שהשומר יפנה אליו ראשון. עשרות שנים חלפו להן והאיש שהזדקן וחש כי ימיו ספורים אזר אומץ פנה אל השומר ואמר לו “באתי לכאן לבקש צדק לפני כמה שנים מדוע לא נתת לי להיכנס?” “אני לא נתתי לך להיכנס” ענה לו השומר בפליאה. “אתה מעולם לא פנית אליי , השערים היו פתוחים לרווחה כל שנותר לך לעשות הוא לדחוף אותם ולהיכנס פנימה” (פרנץ קפקא)

נקודה למחשבה

אם נחכה שהאחר יעשה את הצעד הראשון אנו עלולים להפסיד דברים טובים. איש אינו יכול לפתור לנו את הבעיות. אחרים יכולים להציע, אך הבחירה היא שלכם איך לפעול ולהגיב. אם אף פעם אין זו אשמתכם ואתם לא מקבלים אחריות – תישארו הקורבן. חישבו רגע, האם אתם לוקחים אחריות על החיים שלכם? עד כמה כמה קל לנו לחכות שמישהו אחר יפתח לנו את הדלת ועד כמה אנחנו פוגעים בעצמנו בשביל להגשים חלומות ולהגיע לאן שאנחנו רוצים להגיע? כמה חשוב להגיד ולתאם ציפיות. אף אחד לא יודע באמת מה קורה בתוך המוח שלנו. הזמן ממשיך לרוץ הוא לא מחכה לנו. הוא אולי מחכה שנעשה איתו משהו. אז או שאנחנו עושים את עצמנו אומללים או שאנחנו עושים את עצמנו חזקים מידת המאמץ הנדרש בשני המקרים היא שווה (קרלוס קסטנדה). אז תתחילו לפעול חברים, העולם מחכה לכם. פיתחו את דלת הכניסה ותגלו שבצד השני… אחרים מחכים לכם שרק תגידו, תבקשו תצעקו לעולם את מה שאתם רוצים.

אז מה החלום שלכם?

סיפורים נוספים לשבת



דילוג לתוכן