להקשיב ללחישה או להמתין ללבנה

מנהל צעיר ומצליח נסע במכוניתו במורד רחוב שכונתי. הוא נסע קצת מהר מדי ביגואר החדשה שלו. הוא הביט סביב לוודא שאין ילדים המזנקים להם מבין מכוניות חונות, והאט כשחשב שהוא רואה משהו. במהלך הנסיעה, לא נראה אף ילד החוצה את הכביש. לפתע, בהפתעה גמורה, התעופפה לבנה אל כיוון מכוניתו והתנפצה אל תוך הדלת הצדדית של היגואר. המנהל המבוהל לחץ על הבלמים וסובב את היגואר אחורה. הוא קפץ החוצה מן המכונית, תפס בכוח ילד, דחף אותו כנגד מכונית חונה, וצעק עליו: “מי אתה ומה זה צריך היה להיות? מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?” בכעס ההולך גובר הוא המשיך, “זו מכונית חדשה , והלבנה הזו שזרקת עומדת לעלות לי הרבה כסף. מדוע עשית זאת?” “בבקשה, אדוני, בבקשה. אני מצטער, לא ידעתי מה לעשות,” התחנן הצעיר. “זרקתי את הלבנה כיוון שאף אחד אחר לא עצר…”דמעות זלגו על סנטרו של הילד כשהצביע סביב על המכוניות החונות. “זה אחי,” הוא אמר. “הוא התגלגל מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים שלו, ואני לא יכול להרים אותו”. בבכי, ביקש הילד מהמנהל, “האם תוכל בבקשה לעזור לי להחזיר אותו לתוך כיסא הגלגלים? הוא נפגע והוא כבד מדי עבורי.” הנהג קפא במקום, מנסה לבלוע את הגוש הגדל במהירות בגרונו והוציא מילה אחת מפיו – #סליחה ! סליחה! סליחה! הוא הרים את הבחור הצעיר בחזרה לתוך כיסא הגלגלים, הוציא את הממחטה שלו וניגב את השריטה והחתך, מוודא שהכול בסדר איתו. “תודה רבה,” אמר לו הילד. אחר כך הביט המנהל על הילד הקטן דוחף את אחיו במורד המדרכה לעבר ביתם. הייתה זו הליכה ארוכה בחזרה למכונית היגואר שלו… הליכה ארוכה, איטית. הוא מעולם לא תיקן את הדלת הצדדית, הוא השאיר את הפגיעה כדי להזכיר לעצמו לא לעבור יותר דרך החיים כה מהר, עד שמישהו יאלץ לזרוק עליו משהו כדי ללכוד את תשומת לבך…

נקודה למחשבה

במשך הזמן נזרקות עלינו “אבנים”. לפעמים הן קטנות ולפעמים גדולות. הרבה פעמים אנו אומרים לעצמינו שזה צירוף מקרים וממשיכים הלאה. ככל שנתעלם, אבנים אלו עלולות לגדול. פעמים רבות, כאשר אין לנו זמן להקשיב לעצמינו, ללמוד לסלוח , לשחרר, נזרקת עלינו לבנה, כדי לנער אותנו… #לנשום ! זו הבחירה של כולנו: להקשיב ללחישה – או להמתין ללבנה. אל תחכו להתעורר עוד כמה שנים ולהגיד לעצמכם… איפה היינו עד עכשיו. עיצרו עכשיו הביטו סביבכם, תכננו, שנו גישה והתחילו לצעוד בשבילי הדרך ולהביט גם מסביב.

ביחרו לחיות ולא רק להיות בחיים!

סיפורים נוספים לשבת



דילוג לתוכן