איך לשחרר כעסים?

איך לנהל עוצמות של כעס ולא להגיב על אוטומט

חנוכה וסליחה- למה כולם רוצים רק לגרש את החושך?

חנוכה וסליחה- למה כולם רוצים רק לגרש את החושך?

כמה כבר אפשר לשמוע: "באנו חושך לגרש"
ואולי לא באמת צריך או שאי אפשר לגרש חושך!?

לאחרונה, שומעים לא מעט את המשפט "באנו חושך לגרש" איך לגרש, איך להאיר ועוד ועוד.

אבל למה צריך לגרש את החושך? האם באמת אפשר לגרש חושך, הרי זה חלק מתופעת טבע וקסם הייקום שלנו: אור-חושך, יום- לילה, לבן ושחור!?
ומי קבע, אמר והגדיר שחושך זה משהו רע שצריך לגרש? השיר? המכבים, התרבות, האנשים או ההיסטורייה?

מהו חושך?

חושך הוא מצב שמתקיים כשאין אור. אך, האם חושך הוא גם מצב שיש בו תאורה נמוכה או מטושטשת? ואולי אפשר להאיר את החושך בפנס, עששית, לשים משקפיים מיוחדות, או פשוט לעזוב "את החושך במנוחה ולתת לו את המקום שלו, להכיל, להתמודד ולהחליט מה נכון "עבורו". ואז גם יהיה אפשר למצוא את המקומות שהחושך גם עושה לנו טוב.

כשקורה משהו לא צפוי או מצב שלא רצינו שיקרה "והשמיים נופלים", כגון מחלה, כעס, כאב, אכזבה, פרידה, משבר, או כישלון, החושך  יוצר אפלה, דממה ותקיעות בחיינו ומשפיע על מעגלים נוספים בחיינו. תחשבו על זה רגע: כשאתם לא סולחים,  עד כמה כאב של כעס, פרידה, אכזבה מאדם או מקום, יכול להשפיע למצוא זוגיות חדשה להתקדם בעבודה , להמעיט כעסים יומיומיים ולמצוא בהירות ויותר שלווה בחיים.

כמה "חושך מעכב" אנחנו מכניסים לחייינו. חושך כזה שמשתלט על כל פיסה של יום גוזל וזולל את כל האנרגיה והמעגלים האחרים ויוצר גם תקיעות במקום אחר.
לעומתו יש "חושך מקדם" שטוב עבורנו מאפשר לנו להתקדם בקצב הנכון ולהאיר את הדרך.
המפתח ל"חושך הנכון" עבורי תלוי במינון המתאים ובנקודת איזון בין הפנים והחוץ בין הצל/חושך לאור, כי בכל אחד ואחת יש רגעי חושך ואור בתקופות שונות.

חנוכה מזכיר לי 3 סוגי אנשים שקיימים בכל אחד ואחת מאתנו:

  1. אנשים שחיים בחושך ובצל – אנשים פסימיסטים שחיים על אוטומט ובשגרה בלתי פוסקת של החיים
  2. אנשים שחיים באור – אופטימיים שמחים, מודעים, נינוחים ורגועים
  3. אנשים שחיים "בצל של אור" אנשים שחיים בצל של כאב שמשתלט עליהם ומשפיע על דרכם. זהו צל הכולל שאריות של אגו , חוסר סליחה , כעס, אכזבה, אשמה, כישלון או פרידה "שתקועה" בנו ומנהלת אותנו, כתוצאה מהדברים שעדיין לא סלחנו ושחררנו.

לפעמים, הצל הזה שאנו חושבים שהוא מגן עלינו ואולי אפילו נוח לנו איתו, למעשה הוא גורם לנו לעמוד במקום ולא לראות את ההזדמנויות השונות שיש לנו בדרך. העיניים כאילו עצומות, הצל מכסה את טווח הראייה ואנו לא רואים את התמונה בשלמותה. לעיתים קרני האור מצליחות לחדור ולסנוור ולעיתים אנו חיים באור שלא אנחנו בחרנו. אחרים בחרו עבורנו. שכנעו אותנו שזו הדרך ואנו המשכנו בשביל זה. לעיתים, נכנעתי, הרמתי ידיים והמשכתי את דרכם ואולי זה כבר לא ממש אור, אלא צל שמכסה ומלווה אותי יום יום וגורם לי לפספס משהו אחר, גדול יותר.

אז מה עושים עם החושך, איך מאירים את "החושך המקדם" בחיינו?

צעדים להתנהל עם חושך:

  1. מודעות והבנה– מה קרה פה. להסתכל לחושך בעיניים עם כל הפחד. להכיל להרגיש לתת לו מקום. זה כמו סיר רותח שהמכסה שלו סגור לחלוטין וברגע אחד שלא ידוע מראש הוא עשוי להתפוצף. להבין איך ובמה החושך מעכב אותנו בחיים.
  2. אחריות– לקבל החלטה ולהשלים עם החושך, כי אי אפשר להתווכח עם המציאות. ומתוך החושך הזה, להחליט לנהל ולהשפיע עליו בתכנון הצעדים הבאים ובהכנסת "גופי תאורה" שיאירו את הדרך (חברים, לימודים, עבודה, התחייבות, בילויים)
  3. לעשות שינוי 1 בצעדים קטנים ולשחק עם העוצמות.
  4. אין רק שחור ולבן, יש גם הרבה מאוד צבעים בניהם- אישה יקרה לי מאוד אמרה לי פעם ברגע של משבר גדול בחיי שבו ראיתי רק שחור מסביבי ונכנסתי לאפלה מוחלטת, לפתוח חזק חזק את העיניים, להתאמץ ולהשאיר אותן פקוחות. כי רק אז, אצליח לראות שאין רק שחור ולבן בשמיים יש גם אפור אדום ירוק ועוד הרבה צבעים.

"צבע הדברים תלוי בצבע המשקפיים"

נתן אלתרמן אמר פעם ש"צבע הדברים תלוי בצבע המשקפיים" ואכן הכל תלוי בעיני המתבונן.

אנו בוחרים כיצד להסתכל על העולם ותחשבו לרגע על כמה אנשים הסתכלתם במהלך החיים ולא ראיתם אותם מעולם?

הסליחה מאפשרת לנו לנשום להכיל להבין ולקבל את זרימת החיים בכל הקיצוניות שיש בהם ולהצליח להיות שמחים גם כשאנו עצובים, לחיות בשלום עם כל מה שמרגישים להכיל את החושך ולהינות מהאור ולטבל אותם יחד .

חג החנוכה הגיע וזו הזדמנות לכל אחד ואחת לבחון מה נקודות החושך והאור , הכעס, העצב, הכאב החוסר סליחה, השמחה וההנאה בחיים.

אומרים ש"באנו חושך לגרש"
אך לא תמיד צריך לגרש אותו
אפשר גם להאיר אותו ולהגיע דרכו למקומות מופלאים


חנוכה שמח ומלא באור גדול, תקוות ,חלומות, סליחה ונתינה.

מי מסתתר מאחורי המסיכה? אני!

מי מסתתר מאחורי המסיכה? אני!

פורים הגיע- וזו הזדמנות להוריד את המסיכה של עצמנו

אם הייתי מציעה לכם להתחפש בפורים למה שתרצו להיות, מה באמת הייתם בוחרים?
האם כל השנה אנו לובשים
 "מסיכותבצורות שונות ודווקא בפורים, יש לנו הזדמנות להוריד אותם?

אנו חובשים ופושטים מסיכות בכל רגע ורגע ואלה חושפות צדדים שונים החבויים בתוכנו

רמי פורטיס שר מי מסתתר מאחורי המסיכה? חתול מפלצת או ילדה יפה" וחג פורים זה חג גדול לילדים וגם לנו המבוגרים.

במילה תחפושת מסתתרת לה המילה "חופש ולחפש". התחפושת, פותחות לנו דלת לחופש, למחשבה מחוץ לקופסא, ליצירתיות, השפעה, לציפיות ולתפקידים. התחפושת  מציעה לנו לשחרר את כל מה ש"אסור", לא מקובל, צריך וחייב. אתה יוצא מעצמך" ו"נכנס" למקום אחר, למקום בו מותר הכל, כי התחפושות מאפשרות לנו לחפש משהו שקיים או חסר אצלנו.

אז מה מסתתר מאחורי המסיכה? מה יש בתחפושת הזו?    

האם התחפושת עונה על צורך , על כאב שאני מנסה למלא, או האם זה  משהו שמנהל אותנו בחיים לא לסלוח  לעצמנו ולשחרר, לא להגשים, לא לדייק,לא לקבל מוטיבצייה בין חברים, בזוגיות וכד' האם אותה תחפושת עונה וממלא את צורך הזה?

אז איזה  מסיכות אנחנו שמים ביום יום איזו מסיכה אנחנו מורידים.

המסיכה– מכסה= וילון

לעיתים המסיכה "מכסה" ומסתירה משהו פחות נוח, שאנחנו לא רוצים או מוכנים להתמודד איתו. זה יכול להיות פחד, ביטחון, אשמה – אנו לא סולחים לעצמנו והכדור שלג הזה גדל וגדל ופוגע בנו ובמעגלי החיים שלנו. אנו משכנעים את עצמנו שאזור הכאב שלנו הוא יותר "נוח" ומפחדים לעשות שינוי ועושים דברים כי צריך, נותנים לחיים להחליט עבורנו ולא נהנים מהחיים.

פורים מאפשר לנו ביום אחד לצלול לארץ הדמיון החלומות, והתקוות, אך פורים  זה יום אחד או 3 בשנה- אך האם רק בפורים אנחנו באמת מתחפשים? ,או שלמעשה כל השנה אנחנו מתחפשים?

כל יום יש לנו מסיכה אחרת – מסיכה דמיונית ודווקא בפורים זו מסיכה פיזית ואמיתית שאפשר להוריד ולשים אותה מחדש. להסתכל במראה ולראות מה שהיית רוצה שיהיה לך? או שלא היית רוצה?

או שאני לא מתחפש כי יש לי עדיין התלבטויות, או שאני שלם ואין לי מה להסתיר יותר?
לרצות את הסביבה

לפעמים אנו צוללים לעולם שבו אנחנו מתנהגים לא פעם בהתאם למה שאחרים מצפים.

עולם שבו אנו מונעים מערכים שלעיתים החברה מכתיבה אותם, אמונות ומשפטים שמגבילים את עולמנו ושגרת חיים שלא תמיד שאפנו וחלמנו שכך תהיה ופועלים כדי לרצות את הסביבה.

כמה אנחנו במהלך חיינו מגלמים תפקידים, משתנים מרגע לרגע בעבודה,לימודים, בין חברים ומשפחה.

האם האני שבחוץ זהה לאני שבפנים? האם יש פער בין מה שאחרים חושבים עלי למה שאני חושב עלי

אנו חובשים ופושטים מסיכות בכל רגע ורגע ואלה חושפות צדדים שונים החבויים בתוכנו.

גרגורי הליצן

איש אחד קבע פגישה עם פסיכולוג,הוא הגיע למרפאתו ואמר לו:"דוקטור אני כל כך עצוב.

לא משנה מה אני עושה, אני לא יכול לצאת מזה.איך אני יכול להיפטר מהדיכאון הזה?"

הסתכל בו הפסיכולוג  באהדה ואמר:"בוא איתי אל החלון."הלך האיש בעיקבותיו.

הצביע הפסיכולוג החוצה ואמר:"אתה רואה את האוהל שם במרחק? הקרקס הגיע העירה

,ולא סתם קרקס!יש שם ליצן אחד שקוראים לו גרגורי. הוא התשובה שלך.מבט אחד עליו,

והדיכאון שלך יעלם!"הביט האיש בעצב ברופא ואמר:"תודה לך שניסית לעזור לי."

הוא קם ללכת, מושיט לרופא את כרטיס הביקור שלו בדרכו אל הדלת.

היתבונן הרופא בכרטיס.היה כתוב עליו:"גרגורי הליצן".   מאת אלמוני

המסיכה של הליצן בסיפור היא החיוך שלו. זה מה שהסביבה מצפה ממנו שתמיד יצחיק אותם. והוא רק רוצה שבזמן שהוא מסיר את מסכתו יקבלו אותו כמו שהוא.

אז איזו מסיכה הייתם בוחרים להוריד השנה?

כל השנה אנחנו מתחפשים- לרוב כדי לרצות ולהתאים את עצמנו לסביבה ופורים זו הזדמנות שהמסיכות והתחפושות עולות לסדר היום בדיוק כמו הסליחה ויום כיפור ויש לנו הזדמנות להסתכל באמת על עצמנו במראה, להמציא את עצמנו מחדש. המסיכה בפורים היא לא באמת מסיכה. אולי דווקא המסיכה של פורים מאפשרת לנו הצצה על מי שאנחנו באמת. ואם יש משהו שמנהל ומעכב אותנו זה הזמן לסלוח לשחרר ולהמשיך הלאה, דווקא בפורים זו הזדמנות לשחרר ולסלוח לעצמנו על כל המעכבים והחסמים שיש לנו בחיים יום אחד שבאמת נהיה אנו עצמנו מבלי לשחק תפקידים בהתאם לסביבה.

חג פורים – הזדמנות "להשתעשע" עם עצמנו. בידקו איך אתם יכולים לצאת מאזור הנוחות שלכם ולהגדיל אותו. גייסו אומץ, סילחו לעצמכם, שחררו , חיבשו, תחליפו  ותורידו מסיכות.

פסח – מעבדות לחירות? או מחירות לעבדות?

פסח – מעבדות לחירות? או מחירות לעבדות?

אך לא פעם אנו מכירים את המשפטים:

"איך כבר הגיע פסח"?

מתי מתחילים לנקות"?

איפה עושים את ליל הסדר? אצלי או אצלו?

איך אני עוברת שוב את החג הזה עם כל מה שקורה סביב שולחן הסדר?

האם אפשר להבטיח לעצמנו שהפעם זה יהיה שונה? האם אפשר לבחור שהשנה נהפוך את ליל הסדר ואת חג הפסח בכלל לחגיגה של חירות ושל בחירה, עם חברים? עם נוסח שאנו בוחרים להגדה? שיחות עמוקות על משמעות החירות עבורנו, על מסגרות העבדות שאנו חיים בתוכן? ואולי אפילו חגיגה שלמה באווירה אביבית של צמיחה?

יש מסורת. והיא חזקה מאיתנו. היא מלכדת , יוצרת שייכות, מכנה משותף והזדהות. ולכן אנו שומרים עליה.

אכן יציאה מעבדות לחירות כרוכה בעבודה.
וגם לנו יש עבודה שטמונה למעשה בשלושה מרכיבים עיקריים של חג הפסח:

  1. ההכנות לחג -נקיון וביעור החמץ. הנקיון האובססיבי של כל חלקי הבית. הסטריליזציה שיוצרת לא פעם מריבות וחיכוכים בין בני הבית על הלכלוך ופרורי החמץ שעלולים להיכנס לאזור שנקי בבית. הלחץ אם נספיק לנקות ולסדר את כל מה שצריך לפני החג. והמסורת שממשיכה לעטוף אותנו בשריפת החמץ.
  2. ההכנות לליל הסדר– תכנון שולחן החג מאכלים, סדר, ארגון צלחת החג: קדש ורחץ, כרפס, יחץ, וכו'.
  3. קריאת ההגדה של פסח בליל הסדר המתבססת על עבודת הזיכרון שבה.
    זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה… וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ ….

לכאורה, חג הפסח מדבר על גאולה, צמיחה, שחרור ופרידה מעבדות. ולכן ניתן אולי היה גם לצפות שהמנהגים וההכנות יהיו גם קשורים לחגיגה של אביב פריחה והתחדשות.

בפועל זהו חג נוקשה עם סדר וצעדים מוגדרים ומנהגים שלא ניתן לשנותם וללא גמישות וללא וויתורים. ישנה הקפדה על איסור אכילת חמץ אשר משפיעה ומלחיצה גם אנשים שאינם מקפידים על כך.

ליל הסדר מתאר מציאות של פחד , כאב, ונקמה. זהו לילה שמציף סיפורים פחות נעימים ואף מקצין אותם :בנוסף לעשר המכות, יש גם חמישים, מאתיים ואפילו חמש מאות מכות.

בהגדה עצמה הסיפורים מלאים בצרות, מכות ועונשים, סבל רב וגאולה והמסר העיקרי: הוא הנקמה ללא איזכור של סליחהיש בסיפור ההגדה הרבה מאוד שמירת טינה שמובילה לנקמה אחת גדולה.

לכן חייב להיות סדר וארגון. מסורת. מה בא לפני ומה אחרי. יש חשיבות לשלבי הסיפור ולתאורים שלו. הוראות מדוייקות מתי להגיד ומתי לעצור. מתי לוקחים הפסקה לאכילת הכרפס ומתי שותים עוד כוס יין.

הסדר נועד לשמור עלינו. להחזיר אותנו לאיזון בין הטוב לרע. אנו יושבים בקבוצה סביב השולחן, חוגגים את יציאת מצריים, תומכים ושומרים אחד על השני ורגע לפני הסוף … מזמינים לשולחן החג את אליהו הנביא.

לסיכום, מסורת נותנת יציבות וביטחון בחיים. מסורת היא מנהגים וערכים שעוברים מדור לדור. יש לה חשיבות גדולה בהשתייכות למסגרת, ביציבות ובמשפחתיות.

ולעיתים המסורת מכילה בתוכה את הנקמה, הסליחה,הסדר והארגון , לחץ, מתח וחזרה אל נקודת האיזון שלנו.

ומה שנותר לנו לזכור ולהבין איפה אנחנו פוגעים בעצמנו ביום יום והאם הכעסים והאשמות מנהלים אותנו, האם ניתן להפחית עוצמות , לעשות שינוי, לבחור ולהחליט ולסלוח לעצמנו.

חג שמח של חירות צמיחה פריחה והתחדשות


איך 4 הבנים של פסח מבקשים סליחה?

במידה מסוימת, כולנו מחפשים משמעות, חוקרים ובודקים ממש כמו 'החכם', אך לעתים אנו מתייחסים לחיים כאל בדיחה ומורדים, כמו 'הרשע' . לעתים, אנו צריכים לצפות בשקיעה או לראות אנשים סובלים כדי שנתעורר, נחשוב ונשתנה, בדומה ל 'תם' ויש פעמים בהן אנו חשים אדישות, מהלכים מסביב בעיניים עצומות כמו 'ושאינו יודע לשאול'.

כל אחד מארבעת האחים מגיב לסיטואציות בעוצמות שונות וגם רואה את הדבר הכי פופולארי בעולם שנקרא  סליחה" בעיניים אחרות: סלחניות, מרושעות, תמימות או עצלניות. ארבעת האחים של פסח יכולים לשקף לנו איך איכות החיים של כולנו יכולה להיות הרבה יותר טובה לאורך כל השנה אם רק "נפתח עיניים" ונעשה עבודה נכונה.

הבן החכם, ששואל: " מה העדות, החוקים והמשפטים ?"

החכם יידע מתי הוא צריך לבקש סליחה: הוא יבחין באדם שנפגע, ישאל שאלות, יענה תשובות, יבין וימצא את האומץ לתקן את מעשיו בבקשת סליחה.

מה אומר הבן הרשע: "מה העבודה הזאת לכם ?"
הרשע, מלגלג ולועג. והוא מודע למעשיו. ייפגע באנשים בכוונה תחילה ולא ירגיש צורך לבקש סליחה.

הבן השלישי הוא התם. ששואל: "מה זאת?"

התם נתפס לעיתים כטיפש, שאינו מסוגל לחשוב בצורה הגיונית. אם יפגע באנשים, זה ייעשה בתמימות ולכן גם לא יבקש סליחה.

הבן הרביעי, הוא זה ' שאינו יודע לשאול '. "את פתח לו. שנאמר: והגדת לבנך, ביום ההוא לאמר, בעבור זה שעה ה' לי בצאתי ממצרים".
הבן הרביעי הוא עצל ואדיש. הוא לא חושב ולא איכפת לו. ולכן יעשה מה שנוח לו באותו רגע.

———————————-

כל אחד מארבעת האחים מגיב לסיטואציות בעוצמות שונות ובעיניים אחרות: סלחניות, מרושעות, תמימות או עצלניות.

מה שחשוב שנבין ונהיה מודעים למה שאנחנו חווים ועושים ועד כמה אנחנו פוגעים בעיקר בעצמנו.

שימו לב , איזה טיפוס אנחנו רוצים להגדיל השנה ואיזה לצמצם. תבחנו איך ובמה ארבעת האחים של פסח יכולים לגרום לחיים שלכם להמריא לצמוח לקדם לשחרר משקולות מיותרות, לסלוח ולצאת מעבדות של עצמנו לחירות אחרת: חרות אמתית, שבה יודעים איך להתקדם ובאיזה קצב.

 


1 2 3